ע"פ 10532/08 מג'די אסמעיל עבדל רחמן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 11.6.07 פנה המערער לשניים שעבדו ביציקת בטון באבו-גוש, בבקשה ליתן לו סולר ממשאיתם. משנתקל בסירוב, התפתח ויכוח קולני במהלכו קילל המערער את אחד האנשים (להלן: תייסר), ועם קרש החל להלום בחלונות המשאית. מעבידם של תייסיר וחברו, מוחמד חמודה, שהגיע למקום, סילק את המערער, אולם האחרון לא הרפה והחל מיידה אבנים שאחת מהן פגעה ברגלו של תייסיר. בהמשך איים המערער על תייסיר, ולאחר כ-15 דקות שב רעול פנים ומזוין באקדח, ממנו ירה מספר כדורים לעבר יריביו. שניים מהקליעים פגעו בחזהו של תייסיר ובטנו, והוא הובהל לבית חולים, שם אושפז במשך מספר ימים במחלקה לטיפול נמרץ.

במהלך משפטו לא הכחיש המערער את הויכוח עם תייסיר, אולם כפר בכך שידה אבנים, הלם עם מקל במשאית וירה מנשק חם. בית המשפט המחוזי העדיף את ראיות המשיבה על פני גרסתו של המערער, ובעקבות כך הרשיעו בעבירות של ניסיון לרצח, הובלת נשק שלא כדין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. לאחר שהצדדים הביאו את ראיותיהם וטענו לעונש, נגזר דינו של המערער: שבע וחצי שנות מאסר, ושנה מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו עותר המערער להקלה בעונשו מטעמים אלה: בהתבסס על חוות דעתם של מומחים לדבר, הוא מתפקד באופן גבולי, ומגיב בחוסר אונים במצבים מורכבים; ועדת אבחון שבדקה את המערער בחודש ינואר 2008, מצאה שאף שהוא אינו מפגר בשכלו, הוא מתפקד ברמה של פיגור שכלי; גם שרות המבחן הביע את הדעה כי רמתו הקוגניטיבית של המערער דלה. מטענות נוספות שהעלה המערער השתמע פולמוס באשר להרשעה בעבירה של ניסיון לרצח, ולכך לא היה מקום משהחליט המערער, ככל הנראה בעצת פרקליטו, לצמצם את הערעור לעניין העונש בלבד. כך או כך, אף אם נניח לטובת המערער כי מצבו הנפשי אינו ככל האדם, לדידנו אין ספק כי הוא הבין גם הבין את הפסול שבמעשיו, ופעל לא מתוך איבוד עשתונות אלא מקושי לשלוט בדחף להשיב ליריביו כגמולם. המייחד מקרה זה הוא שהמערער לא הסתפק באותה אלימות בה נהג בחלקם הראשון של האירועים, אלא עבר לשימוש בנשק חם, ונדמה כי רק מקרה הוא שהירי לא הסתיים בתוצאה קטלנית. על כך היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב בחומרה יתרה, במיוחד נוכח הקלות הבלתי נסבלת של שימוש באלימות שרבים חוטאים בה. מנקודת השקפה זו, לא גילינו בעונש חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.