ע"פ 10539/09 מוחמד אלעאדם נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, תושב נפת חברון, הוא תושב הרשות הפלסטינית ואין בידו היתר כניסה לישראל. זאת ועוד, מעולם לא ניתן לו רישיון לנהיגה ברכב מנועי, ואף עמד נגדו עונש פסילה אותו גזר בית משפט השלום בבאר-שבע.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, נטען כי בין החודשים ינואר עד מרץ 2009 קשר המערער עם אחרים לגנוב משאיות בישראל, במטרה למכור אותן בתחומי הרשות הפלסטינית. בכתב האישום מתואר מעשה גניבה מסוג זה שהתרחש בתאריך 16.3.09, וניסיון גניבה שלא צלח מיום 26.3.09. אולם באותו תאריך לא אמרו המערער וחבריו נואש, ובשעת לילה פרץ המערער למשאית שלישית בטבריה, והחל להסיעה לכיוון דרום. בסמוך למחלף אייל הוא אותר על ידי שוטרים ומוקדנים של חברת איתורית, ומכאן ואילך התפתח אחריו מרדף במהלכו הוא נהג בפראות, עקף מחסומים שהוצבו בדרכו, ולבסוף עצר ונמלט רגלית עד אשר נלכד על ידי שוטרים.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בשורה ארוכה של עבירות וביניהן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גניבת רכב, מסחר ברכב גנוב, קשירת קשר לבצע פשע, נהיגה בזמן פסילה, חבלה במזיד, כניסה לישראל שלא כדין, ועוד. בגדרו של הסכם טיעון אותו הציעו הצדדים לבית המשפט, עתרה המשיבה למאסרו של המערער ל-9 שנים, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בית המשפט המחוזי דן את המערער ל-6 שנות מאסר, 36 חודשים מאסר על-תנאי, הוא נפסל מנהיגה במשך שנתיים, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 12 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר. כנגד עונש זה מופנה הערעור. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם הנאשם תוך שהוא נמנע מליתן משקל הולם להודאתו, חרטתו, גילו הצעיר, הקשיים הכלכליים עמה מתמודדת משפחתו, והמגבלות החלות על תושבי השטחים הנושאים במאסר בישראל.

בכל אלה לא מצאנו עילה לשנות מן העונש.

המערער, אדם צעיר, שבמקום למצוא לו עיסוק מהוגן לפרנסתו, בחר לנסות לזכות ברווחים קלים על ידי גניבתן של משאיות בישראל ומכריתן לתושבי השטחים. תופעה זו מוכרת ונפוצה וכרוך בה נזק לבעלי הרכבים בפרט, ולכלכלת ישראל בכלל, ועל כן היה מצווה בית המשפט להגיב עליה ביד קשה. אם תוסיף לכך את נהיגתו הפרועה של המערער, שכאמור, נשא בעונש פסילה, שוב אין ספק כי אין בעונש חומרה כלשהי המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

אי-לכך, הערעור נדחה.