פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
10580/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
יוסף אמר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
תאריך הישיבה:
י"ז בשבט התש"ע
(1.2.10)
בשם המערער:
עו"ד אסתר בר ציון; עו"ד ויקטור אוזן
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן למבוגרים:
עו"ד עדי שגב
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בתאריך 4.1.08, בשעות הלילה חגג מיכאל לובוב (להלן: המתלונן) את יום הולדתו עם חבריו, תוך השמעתה של מוזיקה רועשת, ריקודים ושתיית משקאות אלכוהוליים. בסמוך לשעה 21:30 הגיע המערער, שכנו של המתלונן, לדירה וביקש להנמיך את עוצמת המוזיקה, אולם המתלונן פטר אותו באומרו כי זה יום הולדתו וסגר את הדלת. ניסיון נוסף לקיים שיחה בין השניים, כשל תוך שהמתלונן מצהיר: " אין מה לדבר ", ושב וסגר את הדלת תוך שהוא דוחף את המערער בחוזקה. לאחר מספר דקות שב המערער עם סכין, דפק על דלת דירתו של המתלונן, ומשזה פתח אותה החל ויכוח שבמהלכו הניף המערער את הסכין ודקר את המתלונן בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. מיד לאחר זאת דחפו חבריו של המתלונן את המערער והכו אותו, ולבסוף הרפו ממנו לאחר שהבחינו בפציעתו הקשה של חברם. כתוצאה מהדקירה החל המתלונן לדמם, רעד ואיבד את ההכרה, ועל כן הובהל לבית חולים שם בוצע בו ניתוח דחוף.
המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש, נדון המערער לשבע שנות מאסר ושניים-עשר חודשים מאסר על-תנאי.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, ונטען בו, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער תוך שהוא אינו נותן משקל הולם לכל אלה: נסיבותיו האישיות – גרוש שבנה תא משפחתי חדש ומגדל את בנו מנישואיו הקודמים, תוך שהוא עובד קשה כדי למצוא את פרנסתו; לולא התנהגות המתלונן וחבריו היתה אותה אלימות בה נקט המערער נמנעת; העונש שהושת על המערער חורג מרמת הענישה שיושמה במקרים דומים.
אין בידינו להיעתר לערעור. אנו מוכנים להניח כי המתלונן תרם בהתנהגותו להסלמת האירוע, כאשר דחה את המערער שביקש ממנו להנמיך את קול המוזיקה שבקע מדירתו. אולם, במקום לנסות להסתייע בגורמי האכיפה כדי להשיג את מבוקשו, התקשה המערער להשלים עם התנהגותו של המתלונן, שככל הנראה נראתה בעיניו מעליבה ופוגעת, והחליט לעשות דין לעצמו תוך שימוש בנשק קר. התרענו בעבר רבות נגד התופעה המתפשטת של "יישוב" סכסוכים, תוך שימוש בנשק, והמקרה הנוכחי שב ומלמד כי אותה תת-תרבות פשטה כנגע בחברה בישראל. כדי לסלק תופעה זו מחיינו, ולמצער, לצמצם את ממדיה, אין מנוס מהנהגתה של מדיניות ענישה מכבידה, הן כדי לגמול ליחיד על מעשיו, ובעיקר כדי להרתיע את הרבים. כך עשה בית המשפט המחוזי, ועל כן לא ראינו מקום לשנות מגזר-דינו.
ניתן היום, י"ח בשבט התש"ע (2.2.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט