ע"פ 10585/03 שלום (צ'רלי) גבאי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בארבעה אישומים שיוחסו למערער בבית משפט קמא נטען, כי הוא חטא בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים. במקרה הראשון (אוקטובר 2002) הוא סיפק עם אחיו משה גבאי 1.9 גרם קוקאין לסוכן משטרה. במקרה השני (נובמבר 2002) הוא מסר לסוכן כ-5,000 כדורי סם מסוג MDMA , ושבועיים לאחר אותה עסקה הוא חזר ומכר לסוכן כמות דומה של כדורים. בחודש דצמבר 2002 חזר המערער לשתף פעולה עם אחיו משה, שעה שהם מכרו לסוכן 248 גרם של קוקאין.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, והורשע בעבירות של הספקת סם וסחר בסם מסוכן (3 עבירות). מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המדינה לגזור למערער 6 שנות מאסר, וכן עתרה להפעלתו של מאסר מותנה בן 3 שנים, כך ששנה מתוכו תהיה במצטבר. מנגד, ביקש בא-כוח המערער להסתפק בעונש מאסר כולל של 5 שנים.

בגזר הדין לא חרג בית המשפט המחוזי ממסגרתו של הסדר הטיעון, ואימץ את הרף העליון לו עתרה המדינה, בנוסף למאסר על תנאי וקנס בסך 80 אלף ש"ח. כמן כן הוחלט לחלט את רכבו של המערער. כאן המקום להוסיף, כי בעניינו של משה גבאי אשר הועמד לדין בגין 3 אישומים (שניים בצוותא עם המערער), הגיעו הצדדים להסכם טיעון, מכוחו עתרו לגזור לו מאסר של 58 חודשים. בית המשפט המחוזי אימץ המלצה זו, והוסיף לה קנס בסך של 40 אלף ש"ח.

בנימוקי הערעור הצביע בא-כוח המערער, עו"ד הלוי, על מספר טעויות שנפלו בגזר הדין. וכך לדוגמא נאמר שהמערער נטל חלק בכל 5 האישומים הנזכרים בכתב האישום, בעוד שבפועל הוא הורשע ב-4 אישומים בלבד. טעות אחרת התייחסה לחלקו של משה גבאי – בית המשפט סבר שמשה היה מעורב באישום אחד, בעוד שבפועל הורשע ב-3 אישומים. נוכח כל אלה סבור בא-כוח המערער כי לא היה מקום לאותו פער גדול שנוצר בענישתם של שני האחים. עניין נוסף עליו מלין בא-כוח המערער, הוא גובה הקנס, באשר ההנחה שהיתה מקובלת גם על המאשימה היתה שהמערער ואחיו לא הפיקו טובת הנאה מביצוען של העבירות.

אכן, בגזר דינו של בית המשפט המחוזי התגלו מספר טעויות עובדתיות, אולם גם נוכח טעויות אלה העבירות שבהן חטא המערער חמורות הן, שכן הוא נתן את ידו להפצתו של נגע הסמים, ובהיקף רחב. אולם, זה אינו העיקר, אלא העובדה שהמערער אינו חוטא בתחום זה לראשונה. בשנות ה-90 הוא ביצע עבירות נוספות על פי פקודת הסמים המסוכנים, ובגינן נגזרו לו תקופות מאסר ממושכות, כשהאחרונה בהן היתה של 7 וחצי שנות מאסר. יתרה מכך, המערער ביצע את העבירות הנוכחיות כשמאסר על-תנאי כבד מוצב לפתחו (3 שנים), ויש בכך כדי ללמד שהמערער לא למד דבר מדרכי הענישה שננקטו נגדו בעבר, שאם לא כן אתה מתקשה להבין כיצד מי שהתנסה במאסר כה ממושך, חוזר לסורו תקופה קצרה לאחר שחרורו מהכלא.

חרף מילות הביקורת שאמרנו על התנהגות המערער, נניח לטובתו כי אפשר שלולא השגיאות העובדתיות שאליהן נתפס בית המשפט המחוזי, היה העונש שנגזר לו מתון יותר. מטעם זה בלבד, החלטנו לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש המאסר הכולל על 6 וחצי שנים, לרבות שנת המאסר על תנאי שהופעלה במצטבר, ואת הקנס על 60 אלף ₪, אותו ישלם המערער ב-6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם יהיה בתום 3 חודשים משחרורו מהכלא.

יתר חלקיו של גזר הדין, יישארו על כנם.