ע"פ 10598/05 יעקב פרץ נ. מדינת ישראל

השופט ד' חשין :

1.כתב האישום שהוגש נגד המערער וגרושתו כלל ארבעה אישומים בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים. לאחר שהשניים הודו בחלק מהעובדות שבכתב האישום, והתביעה מצידה ויתרה על הוכחת שאר העובדות, הרשיעם בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות הבאות: ניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית וניסיון לעסקה אחרת בסם (האישום הראשון), החזקת סם שלא לצריכה עצמית ועסקה אחרת בסם, ובנוסף, המערער לבדו הורשע בהחזקת סם לצריכה עצמית (האישום הרביעי).

2.על פי האישום הראשון, שבעובדותיו הודו השניים, הסכים המערער לבצע עבור אחר העברה של כ-6 ק"ג סם מסוג קנבוס בתמורה לתשלום. המערער הציע לגרושתו (הנאשמת 2) להצטרף למלאכת הבלדרות, והיא הסכימה. השניים נסעו ברכבו של המערער, אספו את הסם ממקום מחבואו, נסעו עמו עד למקום היעד, שם העבירוהו לאחר, שנתן להם תמורתו 2,000 ש"ח. מתוך סכום זה קיבל המערער 500 ש"ח.

3.על פי האישום הרביעי, שגם בעובדותיו הודו השניים, ביצעו המערער וגרושתו הובלה נוספת של סם – והפעם סם מסוג הירואין במשקל 484 גרם. בהובלה זו לקחו עימם השניים את בתם התינוקת. המערער אסף מבין השיחים גרב שבה הוטמן הסם, חזר לרכב ומסר אותו לגרושתו, אשר הסתירה אותו מתחת לבתם התינוקת בספסל האחורי של הרכב. באותה הובלה גם החזיק המערער קנבוס לצריכתו העצמית במשקל 15 גרם, וחשיש במשקל 3.84 גרם.

4.בתסקיר שהגיש לבית המשפט המחוזי, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה בענינו של המערער, ולעומת זאת, המליץ להשית על גרושתו 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.

5.לאחר שעמד על חומרת העבירות ועל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שלפניו, לרבות מצבו הכלכלי הקשה של המערער, שעובר לביצוע העבירות לקה בהתקף לב ולא יכל להמשיך בעבודתו כנהג משאית, ולאחר שגם נתן דעתו לעמדתו של שירות המבחן, דן בית המשפט את המערער ל-40 חודשי מאסר בפועל, ואילו את הנאשמת דן ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות. בגזר דינו ראה בית המשפט להבחין בין המערער לגרושתו, לאור נסיבותיה האישיות השונות, ובין היתר חלקה המשני בפרשה, מצבה הנפשי הקשה, וכן העובדה כי ילדיהם הקטינים של השניים סמוכים על שולחנה ויהיו צפויים לשלם מחיר כבד אם גם היא, בנוסף לאביהם, תיכלא מאחורי סורג ובריח.

הערעור מכוון נגד חומרת העונש.

5.המערער טוען כי בית המשפט קמא החמיר בדינו, ומעלה שלוש טענות עיקריות להקלה בעונש המאסר שהושת עליו: א. הנסיבות יוצאות הדופן אשר הביאוהו לביצוע העבירות; ב. עברו הנקי והעדר חשש למעורבותו בפלילים בעתיד; ג. חוסר פרופורציה ביחס לעונש שהוטל על גרושתו, תוך הפרת עיקרון אחידות הענישה. בטיעוניה בעל פה הרחיבה ב"כ המערער בעניינים אלה, בהדגישה את הפער הגדול שבין העונש שהוטל על גרושתו לבין זה שהוטל על המערער.

6.ב"כ המשיבה טען, לעומתה, כי אין מקום להתערב בעונש במקרה זה. בטיעונו הזכיר כי מדובר בשני אירועים של הובלת סם מסוכן שנעשו בסמיכות זמנים, וכי הנסיבות הענייניות הנוגעות לביצוע העבירות, ובמיוחד נסיבותיה האישיות של הנאשמת 2, הצדיקו את היחס העונשי המקל יותר שזכתה לו.

7.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו למסקנה כי דין הערעור להידחות. עונש המאסר שהושת על המערער אינו, כשלעצמו, עונש חמור בנסיבות המקרה, בשים לב לתפקידו המרכזי בביצוע העבירה, לסוג הסם, לכמותו ולהישנות העבירה. העונש שהשית בית המשפט על גרושתו של המערער אין בו משום הפרת עקרון אחידות הענישה, כי אם מתן ביטוי הולם ליחס עונשי שונה המבוסס על האבחנה העניינית והאישית שבין השניים, כמבואר לעיל.

לא מצאנו כי טעה בית המשפט בגזר דינו.

הערעור נדחה.