ע"פ 10604/05 סרגיי סידורוב נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' שהם) הרשיע את המערער – על-פי הודאתו – בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, האחת עבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והשנייה עבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

ביום 3.5.2005 גזר בית-המשפט המחוזי על המערער עונש של 18 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות שהיא פשע; וכן חייב אותו בשירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ) במסגרת של 500 שעות, בהתאם לתכנית שגובשה על-ידי שירות המבחן, בפנימיית "הכפר הירוק".

ואולם, ביום 18.8.2005 נתקבלה בקשה מאת שירות המבחן לדון מחדש בגזר-הדין שניתן ביום 3.5.2005, בה נטען ,כי לא ניתן לבצע את תכנית השל"צ, לפיה אמור היה המערער להשתלב בפנימיית הכפר הירוק ולבצע בה את עבודות השל"צ. בשירות המבחן התקבל מכתב מאת מנהל הכפר הירוק בו נאמר, כי המערער נמצא בלתי מתאים לעבוד בשל קשיי שפה. כמו-כן, הגם שנעשו מאמצים רבים מטעם שירות המבחן לשלב את המערער במסגרות אחרות בהן ניתן לבצע את גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי, באשר לשילובו בעבודות לתועלת הציבור, מהבקשה של שירות המבחן עולה, כי ניסיונות אלה לא עלו יפה הן בשל מגבלותיו הבריאותיות והן בשל תנאים שונים אותם הציב, כגון התנאי שלא לבצע את העבודה בשעות הבוקר, אלא בשעות הערב בלבד. עוד נטען, כי התנהגותו של המערער מבטאת חוסר מוטיבציה מצידו לבצע את עבודות השל"צ.

לאור עמדה זו של שירות המבחן, החליט בית-המשפט המחוזי, ביום 2.11.2005, להפקיע את צו השל"צ אשר ניתן בעניינו של המערער בהתאם להוראת סעיף 71ד לחוק העונשין וקבע, כי מתוך 18 חודשי המאסר אשר הושתו על המערער, יהיו 4 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות שהיא פשע. בהחלטתו ציין בית-המשפט המחוזי, כי שמע את פירוט הדברים מאת קצינת המבחן, הגב' רוית סלח, ואת ההערכה, כי שירות המבחן יתקשה עד מאוד לאתר עבור המערער מקום אחר בו ניתן יהיה לקולטו במסגרת של"צ, בהיקף כה נרחב. וכך קבע בית-המשפט המחוזי:

"באשר לחלוקת האחריות לכשלון תכנית השל"צ, ניתן לציין כי זו כרוכה הן במגבלותיו הפיזיות והבריאותיות של הנאשם והן בחוסר "התלהבותו", בלשון המעטה, לעשות מאמץ כדי להשתלב בעבודות לתועלת הציבור, באחת מהמוסדות אליהם נשלח."

עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי:

"שמעתי את הנאשם ולא שוכנעתי כי הינו מגלה נכונות לעשות מאמץ ממשי, כדי להשתלב בתכנית של"צ כזו או אחרת, וזאת בין בשל מגבלותיו הרפואיות ובין בשל רצונו להתמיד בעבודתו בתחום האלקטרוניקה. במצב דברים זה, אינני סבור כי יש טעם בהשקעת מאמצים נוספים לאיתור מקום מתאים לביצוע עבודות של"צ ע"י הנאשם."

מכאן הערעור שבפנינו.

בערעור על חומרת העונש, טוען בא-כוח המערער, כי יש לבטל את העונש של ארבעת חודשי המאסר בפועל ולהסתפק בענישה מרתיעה בלבד או לחילופין להטיל על המערער ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור שיתאים למערער. כמו-כן, לטענתו, טעה בית-המשפט המחוזי בכך, שהטיל על המערער לבצע עבודות של"צ ולא הסתפק בהטלת מאסר על תנאי בלבד. עוד טוען בא-כוח המערער, כי קשיי השפה ומצב בריאותו הרע של המערער הינם נתונים אובייקטיבים ויש בהם כדי לתמוך בבקשתו להטיל עליו רק מאסר על תנאי, בעוד שאין לזקוף לחובתו את חוסר המוטיבציה ובקשתו לבצע עבודות של"צ בשעות הערב בלבד. לטעמו, המערער לא התאים למסגרות שהוצעו לו, לא בשל גחמותיו, אלא בשל מצבו הפיזי והבריאותי, שכן המערער נבדק על-ידי מספר גורמים ונמצא לא מתאים לא בשל בקשותיו לעבור בשעות הערב, אלא בשל מצבו הבריאותי. לבסוף, טוען בא-כוח המערער, כי יש להסתפק בעונש צופה פני עתיד בלבד ולחילופין להפחית מן המכסה של 500 שעות של"צ ולאפשר למערער הזדמנות אחרונה בניסיונות למצוא עבורו עבודה מתאימה.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 2.11.2005 ומבקש לדחות את הערעור. לטענתו, החלטת בית-המשפט המחוזי, המבטלת את צו השל"צ וגוזרת על המערער עונש מאסר בפועל, מתחייבת מחומרת מעשיו.

דין הערעור להידחות.

בית-משפט זה כבר קבע, בע"פ 4596/98 נטלי באקו נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 145, כי חינוך באמצעות אלימות הינו עבירה פלילית. תהליך דומה התרחש גם במוסדות חינוכיים (ראו ש' נחמיאס, ענישה גופנית במוסדות חינוך במבחן המשפטי, הפרקליט לז, 234). כך למשל, נקבע ההבדל בין עבירה של תקיפה לעבירה של התעללות. עניין זה נדון בע"פ 6248/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 293, בו נקבעו האלמנטים, המהווים סממנים להתקיימותה של התעללות, כגון: סדרה ממושכת של מעשים; חוסר ישע מובהק של הקורבן והשפלת הקורבן תוך כדי תקיפתו בדמות הכאתו באמצעים שונים כגון נעליים, חגורה, מקל, או למשל הכאה הנעשית בפומבי.

במקרה שלפנינו, העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות. מהעובדות המתוארות בכתב האישום – בהן הודה המערער – עולה בעליל, כי מטרתו של המערער הייתה להתעלל בקטינים של חברתו לחיים התעללות פיזית ונפשית ולכלוא את הקטינה בחדר השירותים. בנסיבות אלה, אנו סבורים, כי העונש שנגזר על המערער אינו חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת ויש בו כדי לבטא את הסלידה ממעשים אלה ואת הוקעתם, כמו גם את מדיניות הענישה הראויה במקרים הקשים, ההולכים ומתרבים, של התעללות בתוך המשפחה.

יתרה מכך, בענייננו, בית-המשפט המחוזי שמע את המערער ולא שוכנע, כאמור, כי הוא מגלה נכונות לעשות מאמץ ממשי, כדי להשתלב בתכנית של"צ כזו או אחרת. עוד יש לזכור, כי החלטת בית-המשפט לשלב את המערער במסגרת של"צ לא נעשתה בהתלהבות יתרה וההחלטה עלתה רק מאחר שהמערער נמצא בלתי מתאים לריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. לכך יש להוסיף, כי בית-המשפט המחוזי התרשם, כי המערער אינו מפנים כראוי הן את חומרת מעשיו והן את כברת הדרך הארוכה שהלך לקראתו בית-המשפט, שכן הוא הציב תנאים שונים לביצוע עבודות השל"צ.

אשר-על-כן, דין הערעור להידחות.