פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1061/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
נורי מוסא גמאל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 4.1.05, בתיק פ'
40273/04, שניתן על ידי כבוד השופט א' שהם
תאריך הישיבה:
י"ז בשבט תשס"ו
(15.2.2006)
בשם המערער:
עו"ד גיא עין צבי
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד דפנה ברלינר
גב' אדוה פרויד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בחודש אוקטובר 2004 נסעו המערער ואחר, סלים חמזה, במונית מירושלים לתל-אביב. במהלך הנסיעה התפרעו השניים, זרקו סיגריה בוערת לעבר נוסע, בעטו באחר, ולבסוף שדד חמזה באיומי סכין סכום של 2,700 ש"ח מאחד הנוסעים. בהגיעם לתל-אביב ביקש המערער מעובר אורח לקיים שיחה מהטלפון שלו, ומשזה נמסר לו, נמלטו המערער ושותפו עם המכשיר. בהמשך, תקפו המערער ושותפו אדם שלישי, ובאיומי סכין נטלו ממנו סכום של 100 ש"ח ומכשיר טלפון.
המערער הודה בכל אלה, והורשע בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע, גניבה, ושוד, עבירות לפי סעיפים 411, 383(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך גזר לו בית המשפט המחוזי 36 חודשי מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים במצטבר, כך שהתוצאה הסופית היתה שהמערער נכלא ל-42 חודשי מאסר. כמו כן חויב המערער לשלם קנס של 3,000 ש"ח.
המערער משיג בפנינו כנגד חומרת העונש, אולם גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב ונתנו את דעתנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו כי הוכחה עילה אשר תצדיק את התערבותנו. המערער חטא בהתנהגות בריונית, וגם הטענה לפיה מקור הרע בהתמכרותו לשימוש בסמים אינה מצדיקה הקלה בעונש. אדרבא, המערער, שהיה ער להתמכרותו ולסכנות הטמונות בה, היה חייב להקדים ולפנות לקבלת טיפול, ולא לעשות זאת רק כשאימת הדין מרחפת מעל לראשו. אם נוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד, שוב אין מנוס מהמסקנה כי בעונש אין חומרה כלשהי, ומדעתנו לא שינינו גם לנוכח העונש שנגזר לשותפו – סלים חמזה. זה האחרון נדון ל-30 חודשי מאסר, אולם לזכותו נזקפו מספר נימוקים לקולה: גילו הצעיר, והיעדר הרשעות בפלילים. מנגד, המערער מבוגר משותפו ב-10 שנים, ולחובתו נזקפו הרשעות בעבירות רבות, בגינן הוא נשא גם בעונשי מאסר ממושכים, וכפי שהעבירות הנוכחיות ותסקירי שירות המבחן מלמדים, הוא מתקשה ללמוד את הלקח ולשנות את אורחותיו.
לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור למעט תיקון אחד, היינו, כנגד הקנס אנו קוצבים 3 חודשי מאסר בלבד, והמערער יוכל לשלם את הקנס בשלושה שעורים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם יהיה 45 ימים לאחר שחרורו מהכלא.
ניתן היום, י"ז בשבט תשס"ו
(15.2.2006).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ת