ע"פ 10627/06 יואל יהושע נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.

המערער, יואל יהושע, היה אחד מחמישה נאשמים שהובאו לדין בפרשיות שוחד הנוגעות להקמת הקואליציה העירונית בעיר חדרה לאחר הבחירות לראשות העירייה ולמועצת העיר שהתקיימו בעיר באוקטובר 2003. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות על פי האישום השני והאישום השלישי בעבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בעבירה של מתן שוחד לפי סעיף 291 בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, ובעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א בצירוף סעיף 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965. הוא נידון לחמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 40,000 ש"ח. ערעורו הוא על גזר הדין ובקשתו היא כי עונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות, וכי הקנס יבוטל.

2.

המערער נבחר בבחירות המוניציפאליות לכהן כחבר מועצת העיר חדרה מטעם מפלגת ש"ס. ראש העירייה הנבחר ישראל סדן והמערער חתמו על מזכר הבנות לפיו יצטרף המערער לקואליציה העירונית בראשות סדן ויקבל תפקידים שונים. בנוסף, כך נכתב במזכר ההבנות, אשתו של המערער תיקלט לעבודה כעובדת מן המניין בעמותה העירונית תוך חודש-חודשיים מיום הצטרפותו של המערער לקואליציה ונושא שכרה ייבדק בנפרד "בכיוון העלאה חיובית". כן הוסכם באותו מזכר הבנות כי העמותה העירונית תשכור מהמערער מבנה שבבעלות אמו לתקופה של 48 חודשים במחיר עליו יוסכם בין המערער לבין מרדכי אנגל, יו"ר העמותה (שאף הוא היה בין הנאשמים). ההסכם האמור הופקד בידי רב פלוני ולא פורסם.

בית המשפט ששמע, כאמור, ראיות קבע כי המערער הוא שלחץ על סדן להסכים להתחייבויות אלה. על יסוד עובדות אלו הורשע המערער במסגרת האישום השני בעבירות של קבלת שוחד ואי פרסום הסכמים.

האישום השלישי עניינו ניסיונות שעשו המערער (ואחרים) בשליחותו של סדן לשכנע את מימון תורג'מן, חבר מועצת העיר מטעם סיעת ש"ס, להתפלג מסיעתו ולהצטרף גם הוא לקואליציה העירונית. לתורג'מן ניתנו הבטחות כי העירייה או עמותות מטעמה ירכשו ללא מכרז שירותים שונים משני בניו של תורג'מן, כי אחד מבניו יתקבל לעבודה באיגוד ערים לכיבוי אש, וכי תורג'מן עצמו יקבל 150,000 ש"ח. ההבטחות לא הגיעו לכלל הסכם אך סיכומים הועלו על הכתב בטיוטות. באישום זה הורשעו המערער (ואחרים) בעבירה של מתן שוחד לפי סעיף 291 ו-29 לחוק העונשין. תורג'מן עצמו שיתף פעולה עם המשטרה במהלך הפרשה ושימש סוכן.

3.

בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' שיף) על הצורך להגן על המינהל הציבורי מפני מעשי שחיתות ועל פסיקתו של בית משפט זה לפיה יש להטיל על מקבלי שוחד עונשי מאסר בפועל. מול זאת עמד על נסיבותיהם האישיות של הנאשמים השונים שלפניו ועל תרומתם לקהילה. בית המשפט קבע כי יש ליתן בכורה לאינטרס הציבורי תוך התחשבות במעשיהם הטובים של כל אחד מהנאשמים. על ראש העיר הנבחר, ישראל סדן, הטיל 15 חודשי מאסר בפועל מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל וקנס של 60,000 ש"ח. על המערער הטיל, כאמור, 10 חודשי מאסר מתוכם 5 חודשים לריצוי בפועל וקנס של 40,000 ש"ח. נזכיר עוד את העונש שהוטל על נאשם אחר בפרשה, אברהם בלדב, לגביו טוען המערער טענת הפליה. בלדב הורשע בשני מקרים של מתן שוחד והוטלו עליו 9 חודשי מאסר מהם 5 חודשים לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות, וקנס של 40,000 ש"ח.

4.

בא כוח המערער, עו"ד סרוגוביץ', עשה את כל אשר ניתן לעשות כדי לשכנענו בכתב ובעל פה להקל בעונשו של המערער. הוא טען כי בהצטרפו לקואליציה פעל המערער בראש ובראשונה כדי לסייע לציבור בוחריו ולדאוג לרווחתם. טובת ההנאה שאמור היה לקבל הינה טובת הנאה קטנה המעידה על מצוקה כלכלית ולא על שחיתות מידות, ובסופו של דבר לא קיבל המערער דבר. עוד עמד הסניגור על לחצים ואיומים שהופעלו על חיי המערער על ידי בוחריו לאחר שהצטרף לקואליציה ועל פעולתו הקלוקלת של תורג'מן (חבר המועצה הקשור לאישום מתן השוחד בו הורשע המערער), שכאמור פעל כסוכן משטרתי אך הפר את הוראות החוקרים ושיקר להם. לטענת ב"כ המערער, לכל הגורמים הללו לא ניתן משקל מספיק בעת גזירת הדין. עוד קובל ב"כ המערער על כך שעונשו של המערער כבד יותר מזה שהוטל על אברהם בלדב, שנידון לעבודות שירות בלבד ולקנס. בלדב היה ממלא מקום ראש העיר וסגנו בשכר, בעוד המערער לא קיבל שכר בעבור פעילותו כחבר מועצה. לפיכך, לטענת המערער, אין זה צודק שעונשו שלו יהיה חמור יותר מעונשו של בלדב. בעניין הקנס עמד ב"כ המערער על מצבו הכלכלי הקשה של המערער.

5.

שקלנו בכובד ראש את טענות ב"כ המערער, אך לא נוכל לקבל את ערעורו. אנו סבורים שבצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בענייני עבירות שוחד יש לבכר את האינטרס הציבורי על פני שיקולים אחרים. לגבי עבירות של קבלת שוחד נפסק לא אחת כי דינם של מקבלי שוחד לרצות עונשי מאסר בפועל (ראו ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל (מיום 20.2.2006) והאסמכתאות בו). ההתחשבות בשיקולים לקולא בעניינו של המערער צריכה היתה להיעשות בעת שקילת מידת העונש - וכך עשתה הערכאה הראשונה כראוי – אך לא בשקילת אמצעי הענישה. זהו הכלל, ואף שיש לו, כפי שציינה הערכאה הראשונה, יוצאים מהכלל, אין בענייננו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מן הכלל.

6.

לא נעלמה מאתנו טענתו של המערער כי יש להשוות את עונשו לעונשו של בלדב שנידון, כאמור, לעבודות שירות ולא למאסר בפועל. בית המשפט הדגיש בגזר דינו כי החליט שלא לגזור על בלדב מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בפרט בעטיו של מצב בריאותו. בית המשפט אף הבחין בין בלדב לבין המערער מבחינת מיקומם במדרג מבצעי העבירות וקבע כי בעוד שלבלדב היה תפקיד יחסית משני באחת הפרשות, המערער היה שני רק לראש העיר המורשע מבחינת חומרת מעשיו. בנוסף, בלדב הורשע בשתי עבירות של מתן שוחד בעוד שהמערער הורשע בעבירה של קבלת שוחד ובעבירה אחת של מתן שוחד. העונש על מתן שוחד הוא מחצית מן העונש הקבוע לעבירה של קבלת שוחד וגם בכך יש כדי ליצור הבחנה בין המערער לבין בלדב. לאור השוני בין ענייניהם של השניים, אף שלכאורה עונשו של בלדב קל הוא, לא ראינו מקום להשוות את עונשו של המערער לזה של בלדב. גם בעונש הקנס לא ראינו מקום להתערב. גובה הקנס הוא ראוי נוכח תפקידו המרכזי של המערער בפרשות השוחד וחומרת מעשיו.

סוף דבר: הערעור נדחה.