ע"פ 1067/06 אמיר סויסה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש אפריל 2003, בשעת לילה מאוחרת, פגשו המערער וחברו בשתי קטינות, ילידות שנת 1988, והציעו להן להילוות אליהם לבילוי משותף. בהמשך, הם הגיעו לדירה, וכשהמערער נותר עם אחת הקטינות (להלן: "המתלוננת"), הוא ביצע בה מעשים מגונים. על פי גרסת המשיבה, הסכימה המתלוננת להתנשק ולהתגפף עם המערער, אולם, כשניסה לפשוט את מכנסיה היא הביעה התנגדות. חרף זאת, לא הרפה המערער ממנה עד אשר חיכך את איבר מינו באיבר מינה ובדרך זו הגיע לסיפוק מיני.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 345(ב)(1) בשילוב עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, גזר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע למערער 12 חודשי מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 7,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש.

לא מצאנו מקום או עילה לשנות מגזר-הדין. המערער הוביל קטינה לדירה שם כפה עליה מעשים בעלי אופי מיני, אף שהעיד על עצמו כי היה ער להתנגדותה ולמצוקתה. זו התנהגות אשר חייבה תגובה עונשית קשה, אולם, בית המשפט המחוזי בחר להסתפק בעונש מתון ביותר, ונראה כי נהג כך עקב נסיבותיו האישיות של המערער, עברו הנקי, הודאתו שחסכה בזמן שיפוטי ואת העדתה של המתלוננת, הנזק שנגרם לו כתוצאה משחרורו מצה"ל בעקבות ההליכים שנפתחו נגדו, ולבסוף, מצבה של אמו.

לא ראינו מקום להקלה נוספת בעונש, ומדעתנו לא שינינו במיוחד לנוכח האמור בתסקירו האחרון של שירות המבחן, לפיו המערער אינו מגלה אמפטיה לקורבן ואינו מבין לעומקם את החלקים באישיותו אשר הובילוהו למעשה העבירה. זאת ועוד, ענישתו של המערער נועדה לא רק לגמול לו על המעשים בהם חטא, אלא גם להבהיר לכל כי גופה של אישה אינו הפקר, ומי שאינו מכבד כלל פשוט זה, טוב שידע כי הוא עלול לשלם על כך באובדן חירותו.

נוכח כל אלה דעתנו היא כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום ו' בתמוז תשס"ו (2.7.06), עד לשעה 11.00.