ע"פ 10723/06 שלמה פיליפוביץ נ. מדינת ישראל

1.

כתב האישום בתיק זה כלל מלכתחילה 2 נאשמים ו-11 אישומים. המבקש שבפני היה נאשם מס' 1 בתיק. מי שהיה נאשם מס' 2 הגיע בשלב מסוים להסדר טיעון עם המאשימה ועניינו אינו עומד על הפרק בהחלטה זו. המערער הורשע בבית משפט קמא (בית משפט מחוזי ירושלים, כבוד השופט ר' כרמל) ב- 9 אישומים שהתייחסו אליו וזאת לאחר שמיעת ראיות. בחלק מהעבירות באותם אישומים זוכה המערער, הכול כמפורט בהכרעת הדין. כללית ומבלי להיכנס לפרטים, מדובר "בעבירות הונאה ומרמה בהיקף נרחב תוך שימוש בצ'קים מזויפים או בדרכי מרמה אחרות" (ראה עמ' 1 להכרעת הדין).

2.

על פי הנטען, מי שהיה נאשם מס' 2, זייף צ'קים ומסר אותם למבקש שבפנינו "על מנת שזה האחרון יעשה שימוש באותם צ'קים תוך יצירת מצג כי מדובר בצ'קים כשרים". כך אומנם נהג המבקש וגבה את תמורת הצ'קים המזויפים בין בהחזרת חוב אותו היה חייב לחלק מהמתלוננים בתיק זה ובין על ידי הצעת עסקאות הקשורות לאותם צ'קים לאנשים אחרים (שלהם לא חב חוב קודם).

3.

בתאריך 20.11.06, בעקבות הרשעתו נגזר דינו של המבקש. על המבקש הוטלו 3 שנים מאסר בפועל וכן רכיבי ענישה נוספים. המבקש הגיש ערעור מפורט המשתרע על פני עמודים רבים בעניין הכרעת הדין וכן ערעור על העונש. הבקשה שלפני היא בקשתו השנייה של המשיב לעיכוב ביצועו של המאסר בפועל עד לשמיעת הערעור. השתלשלות הדברים עד לבקשה הנוכחית, חריגה במעט מהנוהל הרגיל ויש לה גם השלכה לעניין ההכרעה בבקשה זו, שעל כן יפורטו להלן הדברים בקצרה.

4.

עוד קודם להגשת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע (בקשה מיום 26.12.06). בקשה זו נידונה בפני ביום 31.12.06 ובאותו יום עצמו ניתנה החלטה. הדיון בבקשה זו התמקד ברובו בפן ההומאני שעניינו נסיבותיו האישיות של המבקש כאשר הדגש הוא על כך שהמבקש הוא אביהם של שני ילדים קטנים הנמצאים בחזקתו. ראיתי לנכון באותו שלב, להבטיח הסדרתה של מסגרת לילדים בטרם יחל המבקש בריצוי מאסרו על מנת למנוע מצב שבו הילדים יישארו ללא גורם מפקח או משגיח. לפיכך נעניתי חלקית לבקשה לעיכוב ביצוע והוריתי כי המבקש יחל בריצוי המאסר בתאריך 1.2.07, על מנת לאפשר לשירותים הסוציאליים למצוא פיתרון ומסגרת הולמת עבור הילדים. המבקש בא לאחר מכן בדברים עם המשיבה וזו הסכימה לעיכוב ביצוע נוסף עד לתאריך 15.3.07. במקביל, עתר המבקש לדיון נוסף בשאלת עיכוב הביצוע.

5.

על פני הדברים, ספק אם היה מקום לקיום דיון נוסף, מעין "עיון חוזר" בבקשה, שהרי היא נידונה והוכרעה. אם בכל זאת נענתי לבקשה, הרי זה משום שבדיון הראשון לא הוגשו עדיין נימוקי הערעור והדיון התמקד בפן ההומניטארי, וכן בשל הסכמתה של המדינה, כאמור לעיל, למתן אורכה נוספת של חודש וחצי (בין 1.2.07 ל- 15.3.07). כך הגענו לדיון שהתקיים היום (25.2.07). בדיון היום, הרחיב סנגורו הנוכחי של המבקש (עו"ד א' פלדמן) בנושא סיכויי הערעור ובנוסף התייחס גם להתפתחויות מסוימות באשר לסידור שנמצא לקטינים כפי שיובהר להלן.

6.

באשר לסיכויי הערעור הדגש הושם על סוגית החיסיון. מסתבר כי היו ראיות מסוימות בהם לא זכה המבקש לעיין משום שהוצאה לגביהם תעודת חיסיון. מי שהיה נאשם מס' 2 בתיק זה, הגיש בזמנו בקשה לגילוי ראיה מכוח סע' 45 לפקודת הראיות תשל"א-1971, והמבקש שלפני הצטרף לבקשה זו. לטענת המבקש, בשלבים מאוחרים יותר של הדיון, הוא פנה לבית משפט קמא לקיים "דיון מסודר" בבקשה להסרת החיסיון, אולם דיון כזה לא התקיים. בית משפט קמא אמר בהכרעת הדין בעניין זה "הוסכם כי החלטה בשאלה זו תבוא בתום המשפט" (פסקה 66 להכרעת הדין). לטענת המבקש בכך, לא דייק בית משפט קמא, ולא הייתה הסכמה כזו. בדיעבד, לשיטתו, יש מקום לטענה של הגנה מן הצדק המתבססת על אי הסרת החיסיון.

7.

באשר לפן ההומניטארי שענייננו הקטינים: בא כוח המבקש הציג לפני מכתבים משני מוסדות הלימוד בהם לומדים הקטינים כרגע. ההמלצה היא, לאפשר לילדים לסיים את שנת הלימודים הנוכחית, כדי לחסוך מהם טראומה נוספת הקשורה לכך שיאלצו לעזוב באמצע שנת הלימודים את המסגרת המוכרת להם על מנת לעבור לפנימייה שהוסדרה עבורם על ידי רשויות הרווחה. המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע נוסף ולשיטתה סיכויי הערעור אינם גבוהים בהתחשב באופייה של הכרעת הדין. באשר לילדים, רשויות הרווחה עשו את כל השיקולים, נעשה מאמץ למצוא סידור עבור הילדים, וההחלטה היא להעבירם לפנימייה. עם כל הקושי, נראה שאין מנוס מכך, שעל כן אין מקום לעיכוב ביצוע נוסף.

8. דיון

עיון בהכרעת הדין מראה, כי מדובר בקביעות מהימנות מובהקות, ועל פני הדברים חד משמעיות. בית משפט קמא העדיף לכל אורך הדרך את גרסאותיהם של העדים השונים על פני גרסתו של המערער. רק לשם הדגמה, באשר לעדותו של העד המרכזי באישום הראשון: הקביעה היא כי "עדותו של לינק אמינה ומהימנה בעיניי ואני מעדיפה לכל אורכה" (פסקה 17 להכרעת הדין). באישום השני הגדיר בית משפט את גרסת המבקש כגרסה מיתממת כאשר תשובותיו הוגדרו "כמתפתלות ומתחמקות", כך גם באישום השלישי. באשר לאישום הרביעי נאמר: "עדותו של רויזמן ממוטטת את גרסת הנאשם...". אינני רואה להמשיך ולצטט, די בכך כדי לשרטט בקווים כלליים את אופייה של הכרעת הדין. כפי שניתן להבין מהציטוטים דלעיל בית משפט קמא לא הסתפק במתן אמון בגרסת העד הרלוונטי (לעניין אישום זה או אחר) אלא בחן גם לעומקה את גרסת המערער תוך עשיית שימוש בכלים העומדים לרשותו (בחינת הגיון הדברים, השתלבות בראיות אחרות וכיו"ב). בסופו של דבר, מדובר כאמור בממצאי מהימנות, שבהם כידוע ערכאת הערעור איננה ממהרת להתערב.

9.

באשר לסוגית החיסיון: שני פנים לסוגיה זאת: האחד, טענתו של המבקש בפן הדיוני, לפיה הוא עתר לקיים דיון מסודר בבקשה זו ובית משפט לא נעתר לכך. הפן השני הוא הפן המהותי שמציב את השאלה עד כמה יש בסוגיה זו ובממצאים לגביה, יהיו אשר יהיו, כדי להכתיב את התוצאה בתיק זה. אינני רואה להתייחס לפן הדיוני משום שעל פניו – הבחינה המהותית מצביעה על כך שסוגיית החסיון אינה יכולה לשנות את ממצאי הכרעת הדין. כפי שצוין לעיל הכרעת הדין מתבססת, רובה ככולה, על ממצאי מהימנות. הראיות שגילוין מתבקש, הינן דוחות מידע שלכאורה אינם יכולים להוות משקל נגד לממצאים אלה.

עוד עולה מהכרעת הדין, כי בית משפט קמא היה ער לטענתו של המבקש, כי מי שהיה נאשם מס 2 היה סוכן משטרתי (עמ' 12 להכרעת הדין) שעל כן גם בנתון זה אין חידוש והוא נלקח בחשבון. לפיכך, ככל שהבקשה הנוכחית מתבססת על סיכויי הערעור, לא היה מקום לעיכוב ביצוע נוסף.

10.

יחד עם זאת, לאחר התלבטות ובהתחשב בנסיבות שנוצרו, אני מוצאת לנכון להיענות לבקשת עיכוב ביצוע נוסף עד 1.7.07. כמו בהחלטתי הקודמת, הדגש הוא על מצבם של הקטינים. אני מבינה כי מעברם לפנימייה יחייב, מינה וביה, הפסקת הלימודים בבתי הספר הנוכחיים שלהם. מהמכתבים שהוצגו לי עולה, כי ניתוקם ברגע זה מהמסגרת החינוכית בה הם לומדים, ייצור טראומה נוספת עבורם, מלבד זו המצפה להם בעצם העברתם לפנימייה. כיוון שאנו נמצאים היום בעיצומה של שנת הלימודים ולא רחוק מסיומה, אני רואה לנכון לאפשר את סיום שנת הלימודים. אני ערה לחוסר הנחת וחוסר הנוחות בהחלטה מסוג זה שבה הסכמתה של התביעה לעיכוב ביצוע כדי לאפשר מציאת פתרון הולם - משמשת למעשה "פלטפורמה" לעיכוב ביצוע נוסף. עדיין, בהתחשב בכך שמדובר בחודשים בודדים, אני רואה לנהוג בדרך זו. התוצאה היא כי אני מקבלת את הבקשה חלקית, ומורה על עיכוב הביצוע עד ליום 1.7.07, באותם תנאים בהם היה המבקש משוחרר עד היום.