ע"פ 10756/04 מאיר אזולאי נ. מדינת ישראל

ביום 7.7.05 ניתן פסק דיננו בערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על המערער. בפסק הדין אישרנו את עונש המאסר שהושת על המערער וביקשנו השלמת טיעון בכתב לעניין הפיצויים בסך 20,000 ₪ שנפסקו למתלוננת.

בהודעה מיום 17.7.05 העלה המערער טיעונים שונים נגד תשלום הפיצויים שהוטל עליו. המערער ביקש, בין היתר, כי בית משפט זה יתחשב בתקופת המאסר שנגזרה עליו ובמצבו הכלכלי הקשה. כן טען המערער כי לא הובאו בפני בית המשפט קמא ראיות בדבר סבל או נזק נפשי משמעותיים אשר נגרמו למתלוננת ואשר יש בהם כדי להצדיק פסיקת פיצויים. תגובתה של המתלוננת הובאה לידיעתנו בכתב באמצעות המשיבה. בתגובתה המפורטת ציינה המתלוננת כי היא מעדיפה לוותר לחלוטין על הפיצויים שנפסקו לה. נראה מהדברים כי הטעם לכך הוא הפחד הרב שהמתלוננת עודנה חשה מפני המערער, והחשש שחובת תשלום הפיצויים תספק לו בסיס לשמר קשר כלשהו עימה. עם זאת, המתלוננת ציינה מניעים נוספים לויתור על הפיצויים, בהם אינה רואה, לדבריה, כל נחמה, ובכללם רצונה להותיר את הפרשה מאחוריה. לנוכח עמדתה של המתלוננת, הודיעה המשיבה כי היא מותירה את שאלת הפיצוי לשיקול דעתו של בית המשפט.

מתגובתה של המתלוננת עולה כי בהחלט הייתה הצדקה להטלת הפיצוי על המערער וכי בית המשפט קמא לא הפריז בעניין זה. עם זאת, בנסיבות יוצאות דופן אלה, בהתחשב במכתבה של המתלוננת ובעמדת המשיבה, אנו מורים על ביטול החיוב בפיצויים שהושת על המערער.

אשר על כן, הערעור לעניין תשלום הפיצויים התקבל.