החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 1079/04 לינא פרג'אללה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערערת הורשעה על פי הודאתה בניסיון לגרום חבלה חמורה לשוטר מג"ב לאחר שרכשה סכין ותכננה את הדקירה. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת עונש של שלוש וחצי שנות מאסר, וקבע כי העונש מאזן כראוי בין שיקולי הענישה והתחשב בנסיבות האישיות. לפיכך אין מקום להתערבות בעונש.

העובדות

המערערת רכשה סכין מטבח וביום 25.9.05 הגיעה להר-הבית בירושלים, שם המתינה כ-10 דקות עד שהשוטר עזב את המקום, ואז התנפלה עליו ודקרה אותו. דקירה אחת נחסמה על ידי אפוד המגן, ודקירות נוספות פגעו בשוטר והצריכו טיפול רפואי. המערערת הודתה בעבירות שיוחסו לה, והמחוזי גזר עליה שלוש וחצי שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בחומרת העונש של מאסר בפועל של שלוש וחצי שנים שהושת על המערערת שניסתה לדקור שוטר מג"ב?
  2. 2.האם יש לייחס משקל מספיק להודאה, לחרטה ולנסיבות האישיות של המערערת בקביעת העונש?

הלכות

  1. 1

    עבירה של ניסיון לדקור שוטר בתכנון מוקדם ובקור רוח מצדיקה חומרה מיוחדת, והעונש שהוטל מאזן היטב בין שיקולי הענישה.

    ״מאזן היטב בין שיקולי הענישה הראויים בסוג העבירות כמו זו שלפנינו״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את הנסיבות האישיות של המערערת, ואין מקום להתחשבות נוספת בערכאת הערעור.

    ״בית-המשפט המחוזי בגזר דינו הביא בחשבון את נסיבותיה האישיות של המערערת ואין מקום להתחשבות נוספת מצידנו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חבלה חמורה
  • תכנון מוקדם
  • חומרת העונש
  • חרטה
  • מאסר בפועל
  • שוטר מג"ב

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"פ 1079/04

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערערת:

לינא פרג'אללה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשס"ו

(5.12.05)

ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 218/03, מיום

22.12.03, שניתן על ידי כבוד השופטת א' אפעל-גבאי

בשם המערערת: עו"ד יחיא

מוסטפא

בשם המשיבה: עו"ד

יאיר חמודות

בשם שירות המבחן: גב' אדוה פרויד

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן

:

לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כנגד

המערערת כתב אישום אשר ייחס לה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק

העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 21 לחוק הכניסה

לישראל התש"יב-1952.

על פי עובדות כתב-האישום, גמלה בלבה של המערערת

החלטה

לדקור חייל ישראלי ולצורך כך רכשה סכין מטבח. ביום 25.9.05 נסעה לירושלים ובהגיעה להר-הבית ניסתה לפגוע בשוטר מג"ב בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. היא ניסתה לדקור את השוטר רק לאחר שהמתינה במקום כ-10 דקות ווידאה כי השוטר שעמד בסמוך עזב את המקום ואז היא התקרבה אליו ושלפה את הסכין, התנפלה עליו ודקרה אותו דקירה אחת בגבו, דקירה אשר נחסמה על-ידי אפוד המגן אותו לבש, וכן דקרה אותו דקירות נוספות בכתפו סמוך לצווארו. כתוצאה מכך הוא נזקק לטיפול רפואי.

המערערת הודתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום ובית המשפט המחוזי גזר עליה עונש מאסר בפועל של שלוש וחצי שנים, מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך שלוש שנים שלא תעבור עבירת אלימות כלפי גופו של אדם, וכן מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורה ממאסר, שלא תעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל תש"יב-1952.

המערערת מלינה בפנינו על חומרת העונש אשר הוטל עליה.

ב"כ המערערת טען בפנינו כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל ראוי להודאתה של המערערת ולחרטה הכנה שהביעה וכן לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיה האישיות הקשות בהיותה אשה מוכה נפשית וגם גופנית שהייתה חשופה להתעללות קשה מצד בעלה ובני משפחתה. ב"כ המערערת ביקש לקבל את הערעור ולהקל בעונשה של המערערת.

ב"כ המשיבה מאידך ביקש לדחות הערעור ולהשאיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

לאחר שעיינו בהודעת הערער ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר שהוספנו ושמענו טיעונים בעל פה מטעם שני הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

מדובר בעבירה חמורה אותה ביצעה המערערת ורק בנס לא נגרמו תוצאות קשות יותר בעקבות הארוע. המערערת העידה על עצמה כי עקב בעיותיה האישיות ונסיבות חייה היא רצתה למות ובחרה לדקור חייל ישראלי ולשם כך אף הצטיידה בסכין אותה רכשה במיוחד לצורך זה. אך מאותו רגע שהחליטה לעשות כך ניתן לראות כי מעשיה אופיינו בתכנון מוקדם ואת המעשה עשתה בקור רוח ובשיקול דעת ובמחשבה תחילה. בכך יש לראות חומרה מיוחדת.

העונש אשר הוטל על המערערת מאזן היטב בין שיקולי הענישה הראויים בסוג העבירות כמו זו שלפנינו. בית-המשפט המחוזי בגזר דינו הביא בחשבון את נסיבותיה האישיות של המערערת ואין מקום להתחשבות נוספת מצידנו. העונש אשר הוטל על המערערת הינו עונש ראוי והולם את נסיבות העבירה, מכל מקום אינו עונש המצדיק את התערבותינו.

סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, ה' בכסלו תשס"ו

(6.12.05).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1עבירה של ניסיון לדקור שוטר בתכנון מוקדם ובקור רוח מצדיקה חומרה מיוחדת, והעונש שהוטל מאזן היטב בין שיקולי הענישה.
  2. 2בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את הנסיבות האישיות של המערערת, ואין מקום להתחשבות נוספת בערכאת הערעור.