ע"פ 1088/10 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב (יליד חודש מאי 1991) ומ.ח. (יליד חודש אוגוסט 1994), יוחסה להם עבירה של ניסיון אינוס. נטען, כי בתאריך 26.4.09, בשעת צהרים, טיילה נערה בת 17 (להלן: המתלוננת) על חוף הים. המערער ומ.ח. שבילו שם עם חבריהם ניגשו אליה, אחד מהם הצמיד את איבר מינו לישבנה, נישק אותה בצווארה ונגע בשדיה, בעוד שותפו ניגש אליה מלפנים ואף הוא נגע בחזה. בהמשך, חשפו התוקפים חלקים מגופה, החדירו ידיהם לתחתוניה ונגעו באיבר מינה, ולבסוף הפילוה על הארץ כשמכנסיה ותחתוניה מופשלים חלקית, וניסו לפשק את רגליה חרף התנגדותה. נערים אחרים שהיו במקום צעקו לעבר המשיב ושותפו לחדול ממעשיהם, ורק אז הרפו אלה מקורבנם.

המשיב הודה בעובדותיו של כתב האישום וכך עשה גם שותפו, ובעקבות כך הם הורשעו בעבירה של ניסיון אינוס בנסיבות מחמירות. מ.ח. הורשע גם בעבירה על איומים. על חלקו בפרשה נדון המערער לשנתיים מאסר, ושנתיים מאסר על-תנאי. מאידך, הקל בית המשפט בעונשו של מ.ח., כאשר דן אותו לפיקוח מבחן במשך שנתיים במהלכן ישהה במעון נעול, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה.

המערערת עותרת להחמיר בעונשו של המשיב, ואנו סבורים שהדין עמה. המשיב וחברו תקפו נערה שהלכה בשעת צהרים על חוף הים לתומה, וככל הנראה אותה תקיפה היתה מסתיימת באנוסה לולא קראו אחרים לעבר התוקפים להרפות ממנה. אכן, המערער הינו אדם צעיר, אולם היה בוגר דיו כדי להבין את חומרת מעשיו. יתר על כן, מעיון בתסקיריו של שרות המבחן ספק בעינינו אם המשיב הפנים עד תום את הפסול במעשיו והשלכותיהם על הקורבן, ונראה כי הוא מרוכז בעיקר בקשיים הנובעים מכליאתו. נראה איפוא כי יש ממש בחשש כי מדובר בצעיר ממנו נשקפת סכנה לציבור, ואם תוסיף לכך את רגעי האימה שהיו מנת חלקה של המתלוננת, והשלכותיהם על חייה ועתידה, שוב אין ספק כי בעונש אין ביטוי הולם לכלל שיקולי הענישה להם היה מצווה בית המשפט לתת את דעתו.

אי-לכך, הערעור מתקבל, ואת תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב אנו מעמידים על ארבע שנים, תוך הדגשה כי איננו ממצים את הדין עמו, הואיל ואין זו דרכו של בית משפט שלערעור לעשות זאת.