ע"פ 10884/07 ניר יזי נ. מדינת ישראל

א.

ערעור לפי סעיף 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ד"ר סטולר) מיום 18.12.07 בע"פ 1026-08-07, בגדרה נדחתה בקשת המערער לעכב את עונש הפסילה של רשיון הנהיגה שהושת עליו בגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (מפי השופטת שדמי) ביום 7.3.07 בפ"ל 780/06.

ב.

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה ברכב בשכרות ובקלות ראש ביום 4.11.05 בשעה 4:00 לפנות בוקר לערך ברחוב אלנבי בתל אביב. כן נטען בכתב האישום, כי משנתבקש המערער להיבדק בדיקת נשיפה לצורך בדיקת השכרות, סירב לעשות כן. בהכרעת הדין נקבע, כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר. על כן, ולנוכח עברו של המערער, שצבר לחובתו ארבעים וארבע הרשעות קודמות (בעת ביצוע העבירה היה בן 25 בלבד), הושת על הנאשם עונש של קנס בסך 3,500 ש"ח, פסילת רשיון נהיגה לתקופה בת שלוש שנים ומאסר למשך שישה חודשים על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה או במצב של שכרות. המערער עירער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ועתר לעיכוב ביצועו של עונש הפסילה שהושת עליו המערער. בהחלטתו מיום 18.12.07 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי אין מקום לעכב את עונש הפסילה. צוין, כי המדובר בפסילה לתקופה בת שלוש שנים, והתיק צפוי להכרעה תוך חודשים ספורים, לאחר שהדיון קבוע ליום 10.2.08. מכאן הערעור הנוכחי.

ג.

בערעור נטען, כי הערעור בבית המשפט המחוזי מופנה לא רק כנגד חומרת העונש אלא אף כנגד הרשעת המערער. נטען, כי המערער עתיד להתחתן, במזל טוב, ביום 2.3.08, ובחירת ליבו מצויה בחודשי הריון מתקדמים ואינה כשירה לנהיגה. על כן, נטען, על מנת לאפשר להם להתארגן לחתונתם ולמען פרנסת המערער, מתבקש עיכוב הביצוע.

ד.

(1) בדיון טען בא כוחו המלומד של המערער, כי המדובר במחלוקת משפטית בנושא בדיקות השכרות, העתידה להתברר בבית משפט זה בהליך אחר. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לנסיבותיו האישיות של המערער, ובתחום השכרות המדובר בעבירה ראשונה שלו; לרשיון הנהיגה חשיבות רבה ביומיום של אדם כיום; והמערער כבר פסול לנהיגה מזה תשעה חודשים.

(2) באת כוח המדינה טענה כי המדובר בשכרות, עבירה חמורה, ובמי שלחובתו עד הנה 47 הרשעות בתחום התעבורה; התיק הנוכחי גורר פסילת מינימום של שנתיים, והוא תיק של מהימנות שהסיכוי בערעור בו קלוש; לא ייגרם לו נזק של ממש מן הפסילה, ובידו להשתמש בתחבורה ציבורית.

ה.

(1) עיינתי במכלול החומר ואיני רואה מקום להיעתר לערעור. ראשית, הראיות שסקר בית משפט השלום לתעבורה שעניינן נושא השכרות, על פניהן מציגות משוכה גבוהה בערעור בבית המשפט המחוזי, כמובן מבלי שאקבע מסמרות. אין צורך להכביר מלים על חומרתה של נהיגה בשכרות, שעל כן ככלל יאה לה פסילה ממושכת כאמור בסעיף 39א' לפקודת התעבורה (נוסח חדש), וזאת עוד בטרם באנו לשאלת הסירוב להיבדק בדיקת שכרות.

(2) לכך מתווסף עברו התעבורתי של המערער. המערער, שטרם מלאו לו 28 שנים, צבר מאז 1996 48 עבירות תנועה (כולל נשוא תיק זה). מהן עבירות רבות של אי ציות לתמרורים שונים. לאו מילתא זוטרתא היא, ומצטיירת תמונה של הקלת ראש בחוק. ערעורו עתיד – כאמור – להישמע בבית המשפט המחוזי בחודש הבא (פברואר 2008). באשר לנישואיו הקרובים – ואני מאחל לו כמובן מזל טוב – ולצורך ברכב להכנתם, לא יתכן חולק כי בעולם דהאידנא יש חשיבות לנהיגה ברכב, אך אין היא חזות הכל, וניתן להתנייע גם בתחבורה ציבורית ובהסתייעות בזולת. כך או אחרת, איני סבור כי הנסיבות מצדיקות התערבות

באשר נפסק בבתי המשפט הקודמים.

(3) איני נעתר איפוא לערעור.