פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10886/07
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
גבי חן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני תעבורה
בפתח-תקווה, מיום 17.12.2007, שלא לפסול
עצמו מלדון בת"ד 2351/06, שניתנה על ידי
כבוד השופטת
א' וישקין
תאריך הישיבה: ח' בשבט
התשס"ח (15.1.2008)
בשם המערער: עו"ד ניר
שלום
בשם המשיבה: עו"ד גלי
פילובסקי
פסק-דין
הערעור שלפניי הוא כנגד החלטתה של שופטת התעבורה ( א' וישקין ) שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המערער. המערער זומן לדיון בפני בית המשפט לתעבורה ובהיותו מיוצג על ידי עורך דין ביום 25.5.2007 כפר בעובדות האישום. בדיון שהתקיים למעלה מחודש לאחר מכן, הודה המערער שהיה מיוצג בדיון בעובדות כתב האישום, והתיק נקבע למועד אחר למתן גזר דין. בחודש ספטמבר ביקש בא-כוח המערער לחזור בו מההודייה, ונימוקי הבקשה היו כי לאחר עיון נוסף בחומר החקירה סבר עורך דינו של המערער כי למרשו יש טענות הגנה טובות בגלל האופן בו נתבקש במשטרה לקיים בדיקה שהוא סירב לה, לבחינת מצב של שכרות.
לצורך הדיון בבקשת החזרה מהודייה ביקש בית המשפט לקבל תצהיר מהמערער ובסופו של הליך ב-15.10.2007 דחה את הבקשה לחזור מההודייה. בעקבות ההחלטה ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו אך השופטת סברה שאין להיעתר לבקשת הפסילה. את הסירוב לאפשר את החזרה מההודייה נימקה השופטת בכך שההודייה נעשתה לאחר בירור עם הנאשם ולא רק עם בא-כוחו, ובכך ששוכנעה שהנאשם היה מודע למשמעות הודייתו. אשר לבקשת הפסילה, אשר נומקה בתחושתו הסובייקטיבית של המערער, קבעה השופטת כי אין התחושה הסובייקטיבית יכולה לשמש כעילת פסלות, ואין לאפשר פסילת שופט כל אימת שהחלטתו אינה נראית לנאשם.
נימוקיה של השופטת אכן מבוססים. מקומן של טענות נגד ההחלטה לדחות את הבקשה לחזור מהודייה בערכאת הערעור. תחושות סובייקטיביות של נאשם שנפגע מההחלטה, אינן יכולות לשמש עילה לפסלות.
את ערעורו יוכל המערער להגיש, כמובן, רק לאחר מתן גזר הדין שטרם ניתן. כבר אמרנו פעמים רבות כי תחושות סובייקטיביות של נאשם אינן עילת פסלות, וכי אין לערוך "קיצורי דרך" ולעקוף את הטענות כנגד החלטה של שופט לגוף התיק בדרך של ערעור פסלות במקום בערעור על פסק הדין בערכאת הערעור ובמועד המתאים.
אשר על כן הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' בשבט התשס"ח
(15.1.2008).
ה נ ש י א ה