ע"פ 1089/02 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

1.המערער הינו קטין שהורשע על פי הודאתו בשני אישומים בעבירות הצתה ובאישום אחד בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות לפי סעיף 448(א) ו-332(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונידון לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על-תנאי. קטין נוסף שהועמד לדין עמו באחד האישומים נידון ל-18 חודשים במעון נעול ו-5 חודשי מאסר על-תנאי. המעשים אשר בגינם הורשע המערער ארעו בשני מועדים שונים. האחד התרחש ביום 29.8.01 בשעות אחר הצהריים כאשר המערער ביחד עם אותו קטין הצעיר ממנו, נטלו בקבוקים עם בנזין וסמרטוט, שהמערער הכין מבעוד מועד, הציתו את בקבוקי התבערה, והשליכו אותם לעבר בית מגורים בשכונת גבעת זאב. בקבוקי התבערה נפלו בגינת הבית, ובדרך נס לא התלקחו. הארוע השני אשר המערער הורשע בגינו, ארע קודם לכן, בתחילת חודש אוגוסט; באותו ארוע, המערער ביחד עם אחרים יידו בקבוקי תבערה ואבנים לעבר אוטובוס של אגד שהיה בדרכו לפסגת זאב. האבנים ואחד מבקבוקי התבערה אותם יידו המערער וחבריו פגעו באוטובוס ובקבוק התבערה אף התלקח. ארבעת האחרים שהיו מעורבים עם המערער בעבירות נשוא האישום השני נידונו בנפרד ונגזרו עליהם עונשים הנעים בין 16 חודשי מאסר כעונש הנמוך, ל-22 חודשי מאסר כעונש החמור. הערעור שלפנינו מופנה כנגד חומרת העונש.

2.בא-כוחו של המערער טען לפנינו כי עונשו של המערער חמור בשים לב לגילו הצעיר; כן טען הסניגור בשם עקרון אחידות הענישה, כאשר הוא מבקש מאתנו לצמצם את הפער העונשי בין העונש שנגזר על מרשו לבין העונש שהוטל על מי שנאשם עמו באותו כתב אישום. שקלנו את טיעוניו של הסניגור המלומד ובחנו את היחס שבין העונשים שנגזרו על כל המעורבים בשני הארועים הנדונים ולא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו בעונשו של המערער.

3.גזר דינו של בית המשפט קמא מנומק היטב והוא עמד על ההבחנה שבין המערער לבין שותפו לאישום. בין השניים קיים פער גילים משמעותי. האחר היה כבן ארבע-עשרה בעת ביצוע העבירות ואילו המערער היה כבן שש-עשרה וחצי. המערער היה מעורב בשני ארועים ואילו האחר בארוע אחד בלבד. בצדק הניח בית המשפט כי הקטן מבין השניים נגרר לביצוע המעשי על ידי הבוגר ממנו. מגזרי הדין שהובאו בפנינו עולה כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה מרמת הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג האמור ובמיוחד כאשר מדובר ביותר מעבירה אחת; אף כי ניתן כמובן, למצוא גם גזרי דין קלים יותר, הכל לפי נסיבות הארוע, גילו של המבצע, ונסיבותיו האישיות. המעשים שהמערער הורשע בהם הם חמורים ואין צורך להרחיב דברים על הסכנה הרבה הנשקפת מהשלכת בקבוקי תבערה לעבר רכב הנע בכבישים ולעבר בית מגורים. יודגש כי בענין שלפנינו, אין מדובר בהתפרעות ספונטנית אלא במעשה מתוכנן אשר קדמה לו הכנת בקבוקי התבערה. לנוכח הסיכון הרב הנשקף ממעשים מסוג זה אשר הפכו לשיטת לחימה נפוצה אין מנוס מלגזור עונשים שיש בהם כדי להרתיע את המבצע עצמו ואת העבריינים בכוח, צעירים המתפתים על נקלה להשליך אבנים ובקבוקי תבערה ולסכן חיי אדם. אין ספק כי העונש של 20 חודשי מאסר אינו קל, כאשר מדובר באדם צעיר, אולם מה נעשה כאשר שולחיהם של משליכי בקבוקי התבערה ושולחיהם מרבים לעשות שימוש בקטינים למטרה זו. בקביעת עונשו של המערער הביא בית משפט קמא בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים ונתן משקל להיבט ההרתעתי. ההבחנה בינו לבין שותפו הקטין מעוגנת בנסיבות העבירות ובנסיבות האישיות כפי שהשתקפו בתסקיר המבחן. בהתחשב בכל אלה, לא ראינו מקום להתערב ולהקל בעונש.

בשולי הדברים נעיר כי בעת הדיון בפנינו התעוררה השאלה האם יובא המערער בתום שני שלישים מתקופת מאסרו בפני ועדת השחרורים והאם יישקל שחרורו על רקע נסיבותיו האישיות ולא על פי עמדה כוללנית המתייחסת לסוג העבירה בלבד. הנחתנו היא כי כך הם פני הדברים, וענין זה ייבדק במועדו.

אשר על כן הערעור נדחה.