ע"פ 109/10 עלאא עלי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

שלושת המערערים – עלאא עלי (המערער בע"פ 109/10, להלן: עלאא), רביע מזעל (המערער בע"פ 196/10, להלן: רביע), וסאמי עלי (המערער בע"פ 280/10, להלן: סאמי), הורשעו על פי הודאתם בעבירות הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק, נשיאתו והובלתו, וכן בקשר לבצע פשע לפי סעיפים 298, 329(א)(2), 144 ו-499(א)(1) לחוק העונשין. הרשעת המערערים התבססה על הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ולהלן תובא תמציתו של כתב האישום.

המערערים וקרוב משפחתם קאסם עלי (להלן: קאסם) הם בני משפחות עלי ומזעל, שבינן למשפחת סוידאן מכפר עראמשה קיים סכסוך ממושך. בתאריך 11.8.07 התרחשו בעראמשה אירועי ירי בין המשפחות, ובמהלכן נפצעו שניים מבני משפחות המערערים, אחד מהם אחיו של סאמי. בעקבות כך קשרו המערערים וקאסם לארוב בבוקר המחרת למכונית בה ייסעו בני משפחת סוידאן, לירות לעברם מנשק חם ולפגוע בהם. לצורך כך הם הצטיידו בשני אקדחים ותחמושת, ובבוקרו של יום 12.8.07 הם המתינו באחד הצמתים לבואם של יריביהם. בסמוך לשעה 08:30, הגיע רכב בו נהג פארס סוידאן (להלן: המנוח), ועמו נסעו שני בניו בילאל וג'לאל. בשלב זה החלו המערערים וקאסם לדלוק אחר רכבם של יריביהם, תוך שקאסם יורה לעברם מאקדחו. הירי נמשך גם כאשר הרכב בו נהג המנוח נעצר. בסופו של אירוע זה נמצא כי המנוח נפגע מארבעה קליעים, ואחד מהם גרם למותו.

2.

מכוח הסכם הטיעון עתרה המשיבה לדון את המערערים ל-19 שנות מאסר, בעוד שהמערערים היו רשאים לטעון לעונש כהבנתם. לאחר שקוימו ההליכים לעניין גזר הדין, נדונו עלאא ורביע ל-18 שנות מאסר, בעוד שסאמי נדון ל-17 שנות מאסר. כמו כן, נגזרו למערערים שנתיים של מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות את עיזבון המנוח בסכום של 100,000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי בהליך נפרד נדון קאסם ל-19 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב בפיצוי של 120,000 ש"ח.

3.

המערערים משיגים בפנינו על העונשים שהושתו עליהם, ולהלן תמצית טיעוניהם: בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לאירועיו של יום 11.8.2007 ולפגיעה בבני משפחותיהם; מאז ביצוען של העבירות ועד שהסתיימו ההליכים בפני בית המשפט המחוזי חלפו כשנתיים, והתארכות זו נגרמה גם בגין התנהלותה של המשיבה; נכון היה לאבחן לקולא את עניינם של המערערים מחלקו של קאסם בפרשה; המערערים הודו חרף קשיים ראייתיים שעמדו בדרכה של המשיבה; לא ניתן משקל נאות לנסיבותיהם האישיות של המערערים, להודאתם ולחרטה שהביעו.

4.

אין בידינו להיעתר לערעורים. כפי שקורה, לדאבוננו, לא אחת, סכסוך בין משפחות באחד הישובים גרם להתלקחות מופלגת בחומרתה, שכללה שימוש בירי מנשק חם. אכן, קדמה למעשיהם של המערערים התנהגות אלימה של בני המשפחה היריבה, אולם במקום לנהוג ככל הבריות ולהמתין לחקירה של גורמי האכיפה, בחרו המערערים לעשות דין לעצמם. אין מדובר אפוא בהגנה עצמית או בתגובה ספונטאנית לאלימות שהמערערים היו עדים לה זה מקרוב, אלא מעשה שקדמו לו תכנון ומחשבה – לארוב לבני המשפחה היריבה ולירות לעברם במטרה לפגוע בהם. זו התנהגות מופקרת שגבתה את מחירה בחיי אדם, ועל כן היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב עליה בחומרה יתירה. אכן, מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהירי של קאסם, אולם זה האחרון פעל

כדי להשיג את מטרתם המשותפת של כלל הקושרים, כפי שמתחייב מהאמור בסעיף 5 של כתב האישום. כך או כך, העונש שנגזר למערערים לא חרג מהסדר הטיעון עליו חתמו הצדדים, והרי חתימה על הסכם זה כמוה כהצהרה של המערערים ובאי-כוחם כי גם הרף העליון של הענישה לה עתרה המשיבה, מצוי במתחם הסבירות.

בנסיבות אלו לא מצאנו כי הוכחה עילה לשנות מגזר הדין, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעורים כולם.