ע"פ 10924/05 זאכאר בברשוילי נ. מדינת ישראל

א.בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו של המבקש שניתן ביום 31.10.05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"פ 40042/05. על המבקש נגזרו 14 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 12 חודשים בגין תיק זה וחודשיים במצטבר בגין הפסקת עבודות השירות שנגזרו על המבקש בת"פ 1651/04 בבית-משפט השלום בבאר-שבע, וכן מאסר על-תנאי.

ב.(1) ביום 20.6.05 הורשע המבקש על-פי הודאתו בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע (של הדחה בחקירה ובעדות ושל מסירת ידיעות כוזבות), הדחה בחקירה תוך מתן טובת הנאה, הדחה בעדות תוך מתן טובת הנאה, שיבוש מהלכי משפט, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.

(2) על פי העובדות בהן הודה, בפועל המבקש, יחד עם עבריין אחר בפרשה, שיכנעו את פלונית למסור במשטרה הודעת שקר לפיה אדם מסוים שהנאשם האחר ביקש לנקום בו אנסוה וכלאוה, ואכן היא התלוננה במשטרה ובעקבות זאת הוגש כתב אישום נגד אותו אדם. כן תקף שוטרים כשניסה להימלט ממעצר.

ג.ביום 25.11.05 הגיש המבקש ערעור על גזר-הדין, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע עד למתן פסק-דין בערעור. נטען כי יש מקום למבוקש, לאחר שהמבקש שוחרר בשעתו למעצר בית, התייצב לכל הדיונים במשפטו ולא הפר את מעצר הבית שבו היה נתון; עוד נטען, כי העונש שנגזר על הנאשם הוא חריג לחומרה בהשוואה לעונש שנגזר בעבר בעבירות שבהן הורשע; בשל כך שמשפטו של העבריין הראשי בפרשה כנטען, עדיין מתנהל, והעונש שייגזר עליו משליך על עונשו של המבקש; והואיל ועל הנאשמת השנייה בפרשה, שחלקה כנטען היה גדול משל המבקש, נגזר עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, פחות מעונשו של המבקש.

ד.המדינה התנגדה למבוקש, בהדגישה את נסיבותיה החמורות של העבירה.

ה.בדיון ציין בא כוח המבקש את עברו הנקי יחסית (עבירה אחת של ניהול בית בושת) וכי הוא לא הפר את תנאי ההגבלה מאז ראשית משפטו. בא כוח המדינה הטעים את החומרה היתרה ואת הסיכוי הקלוש ביותר שהמאסר יומר בעבודות שירות.

ו.למבקש אכן הרשעה קודמת שעניינה החזקת מקום לזנות, עבירה שנעברה ב-2004; העבירה הנוכחית נעברה סמוך לאחר שנגזר דינו לעבודות שירות בתיק אחר. תסקיר שירות המבחן תיאר את המבקש כמי ששירת שירות צבאי מלא, אך לימים התחבר עם עבריינים ונכנס לעסקי מכוני ליווי לשם השכר שבדבר.

ז.לא בקלות אני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. המדובר בעבירה מכוערת של הדחה ודומותיה, ועניינן עלילה על הזולת, ששפלותה המוסרית ברורה וידועה וראויה לענישה. סיכויי הערעור אף לדעתי אינם גדולים. אך עם זאת, אורך עונשו של המבקש – העלול לייתר את הערעור אם לא יישמע הערעור בהקדם – מצדיק ליתן לו, לא ברצון רב, עיכוב ביצוע. אפשר היה לנקוט גם בגישה של תחילת ריצוי העונש וקביעה מוקדמת של שמיעת הערעור, אך כיוון שלא נטענו הפרות לאורך התקופה בה היה המבקש משוחרר לחלופה, ראיתי לאפשר לו למצות את ההליך הערעורי. ואולם, האינטרס הציבורי הוא בענישה שאינה מושהית, ותשומת לב המזכירות מופנית לכך שיש מקום לקבוע תיק זה וכן את ערעורה של אולגה מיסיורה (המדובר בערעורי גזר דין) בתוך שלושה חודשים.