ע"פ 10948/03 חיים לוי נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 במשולב עם סעיף 335(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. העבירה בוצעה בגרושתו של המערער (להלן - המתלוננת). בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' ענבר) השית על המערער 40 חודשי מאסר, מתוכם 22 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש.

2.סיפור המעשה, כעולה מכתב האישום, שבעובדותיו הודה המערער, הוא זה: בחצות הלילה הגיע המערער לביתה של המתלוננת במטרה להחזיר את בּתם. מכוניתה של המתלוננת לא הייתה במקום והוא המתין לה. היא הגיעה לאחר כ-45 דקות יחד עם ידיד שלה. המערער היה נסער והחל לצעוק על השניים והכה את האדם שנילווה למתלוננת. המערער נטל לידיו אגרטל זכוכית והכה בראשה של המתלוננת עד שהאגרטל נשבר. בהמשך הוא הוציא מתא המטען של מכוניתו לום ברזל, עטפו במגבת והכה את המתלוננת באמצעות הלום בכל חלקי גופה. למתלוננת נגרם, בין היתר, חתך של מספר סנטימטרים בקרקפת.

3.הסנגור המלומד העלה בפנינו טענות רבות ושונות במטרה להביא להקלה בעונשו של המערער. עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מלמד, כי כל השיקולים הרלוונטים לחומרא ולקולא נלקחו בחשבון, למעט התפתחות טרגית מאוד שלא ניתן היה להזכירה מאחר שארעה לאחר גזר הדין, ואותה נציין מיד. מכל מקום, ברי כי העונש שהוטל הינו קל, ואולי אף קל מאוד, בהתחשב במעשיו החמורים של המערער כלפי המתלוננת. האירוע שלאחר גזר הדין הינו התאבדותה של ביתו של המערער, שהייתה בת 21 במותה. עם כל הצער, איננו רואים מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער. כאמור, העונש שהושת, היינו 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר על תנאי בנוסף לכך, אינו משקף במידה נאותה את החומרה הרבה של מעשיו של המערער. בנסיבות אלה, ועל אף האירוע הטרגי האמור, לא מצאנו צידוק להתערב בעונש.

הערעור נדחה.

ניתן היום, ט"ז באדר תשס"ד (9.3.04).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

החלטה

המערער יתייצב לריצוי עונשו במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 2.5.03 עד השעה 10:00.

תנאי השחרור בערובה יעמדו בעינם.