ע"פ 10969/03 גנדי אברמוב נ. מדינת ישראל

המערער בע"פ 10969/03 (גנדי) והמערער בע"פ 11402/03 (דניס) נידונו, לפני שופטים שונים בבית-המשפט המחוזי, בגין סדרות של עבירות ששתיים מתוכן ביצעו יחדיו. המדובר בעבירות של מסחר ברכב גנוב וניסיון לסחור בו, פריצות לכלי-רכב וגניבות מתוכם, ובמקרהו של גנדי - גם בפרשיות של התפרצות לדירת מגורים ועבירות בנשק. גנדי הואשם והורשע בגדר שמונה פרשיות אישום, מהן שתיים בהן השתתף בביצוע העבירות ביחד עם דניס, ופרשיה אחת בה השתתף ביחד עם אחד יזראלוב. בחמש הפרשיות האחרות פעל לבדו. דניס הורשע בתשע פרשיות אישום, שכולן נגעו לפריצות לכלי רכב וגניבות מתוכם וכן עבירות של מסחר ברכב גנוב. על גנדי גזר בית-המשפט חמש שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי לשלוש שנים, וכן שלוש שנות פסילה לקבלת רשיון-נהיגה. על דניס נגזרו חמש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על-תנאי. כן הופעלו נגדו שתי שנות מאסר על-תנאי, אחת מתוכן במצטבר, באופן שהוטל עליו לרצות תקופת מאסר כוללת בת שש שנים.

הערעורים שלפנינו מופנים נגד חומרת עונשי המאסר הממשיים. גנדי (יליד 1985) ביצע את העבירות בעודו קטין. הוא בן למשפחה נורמטיווית, ואין לחובתו כל מעורבות פלילית ידועה קודמת. דניס הוא יליד שנת 1982. לחובתו הרשעות קודמות בעבירות של גניבה, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפה, איומים ופריצה לכלי רכב.

סניגוריהם של המערערים עשו כמיטב יכולתם לשכנענו כי העונשים שנגזרו על שולחיהם על-ידי בית-המשפט המחוזי הינם חמורים במידה המצדיקה את התערבותנו. סניגורו של גנדי הטעים בעיקר את העובדה, ששולחו ביצע את העבירות בעודו קטין, וכן את העובדה כי אין לחובתו הרשעות קודמות. סניגורו של דניס קיווה לשכנענו, כי חרף עברו הפלילי של שולחו, העונש שהושת עליו בבית-המשפט המחוזי מופרז לחומרה. כל אחד מן הסניגורים קיווה להסתייע בגזר-הדין שניתן במקרהו של יזראלוב. הלה (יליד שנת 1981), שנמצא אשם בארבע פרשיות שעניינן דומה (בהן פרשיה אחת שבה השתתף בביצוע העבירה ביחד עם גנדי) נידון לארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל ושמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי. הסניגורים טענו כי גם ביחס למערערים ראוי היה לבית-המשפט המחוזי להסתפק בעונש מאסר דומה לזה שנגזר על יזראלוב. הסניגורים הביעו חשש כי מאסרם של המערערים לתקופה הארוכה שנגזרה עליהם עלול להטביע בהם נורמות עברייניות.

הגענו לכלל מסקנה שדין שני הערעורים להידחות. מקרהו של יזראלוב אינו יכול לשמש מודל להענשת מי מהמערערים, לפחות בשל העובדה שיזראלוב היה מעורב רק בארבע פרשיות, בעוד שלכל אחד משני המערערים כפל מספר הפרשיות ויותר. עניינו של דניס נראה לנו פשוט בתכלית. המדובר במי שיש לחובתו הרשעות קודמות ושזמן לא רב לאחר שחרורו מבית-הסוהר כאסיר ברשיון, ובעוד עונש מאסר על-תנאי תלוי ועומד נגדו, חזר לסורו בביצוע עבירות חדשות לרוב. אשר לגנדי: כנגד העובדה שביצע את העבירות בעודו קטין והעובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות, מן הדין לזקוף לחובתו את מעורבתו גם בפריצה לדירת מגורים וכן את מעורבותו בעבירות בנשק. התסקיר המשלים שהוגש לגביו איננו חיובי. מסתבר שבכלא נוהג גנדי בחוסר משמעת, משתלב באוכלוסיית האסירים ואינו מביע מצוקה כלשהי ממצבו. נראה לנו, כי בהתחשב בגילו הצעיר, מוטל על שלטונות בית-הסוהר לשוב ולנסות לשלבו במסגרת טיפולית כלשהי במהלך תקופת מאסרו. אם ייעשה כן, אפשר והדבר יועיל לעורר בלבו של המערער מודעות למצבו ומוטיבציה להשתקם. אולם, לנוכח ריבוי מעשי העבירה וחומרתם, שחלק ניכר מהם בוצע על-ידיו ללא השתתפותם של עבריינים נוספים, לא ראינו מקום להתערב בגזר-דינו.

הערעורים נדחים.