ע"פ 11015/02 אשר וייס נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שלא לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר על המערער עד למתן פסק הדין בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש.

1.המערער הורשע - על-פי הודאתו - בשורה של עבירות ובהן תקיפה חבלנית, החזקת סם לשימוש עצמי, הכשלת שוטר, העלבת עובד ציבור וחבלה במזיד לרכב. ביום 31.10.02 גזר בית משפט השלום ברחובות על המערער שמונה חודשי מאסר בפועל. כן הפעיל בית המשפט שני מאסרים על תנאי אשר ירוצו תוך חפיפה חלקית ביניהם: העונש האחד בן 12 חודשים והאחר בן שמונה חודשים. התוצאה הייתה כי על המערער לרצות 16 חודשי מאסר בפועל. מועד תחילת ריצוי עונש המאסר נדחה בשבועיים.

2.המערער הגיש ערעור על גזר הדין בטענה כי יש להימנע מהטלת מאסר בפועל וכמו כן יש להאריך את תוקפם של עונשי המאסר המותנים. כאמור, עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש. השופטת קפלן-הגלר עיכבה את ריצוי העונש בחודש ימים. בא-כוח המערער ביקש דחייה נוספת של שלושה שבועות, כדי לבחון אפשרות טיפולית בבעיותיו של המערער, הסובל מדחפים אלימים וחוסר יכולת לשלוט על כעסיו, וזאת במסגרת המוסד "בית נועם". באת-כוח המשיבה התנגדה לדחייה נוספת וציינה כי בעצם הימים שחלפו מאז ניתן גזר הדין נפתחו נגד המערער תיקי חקירה נוספים ולמעשה הוא ממשיך את פעילותו הפלילית.

3.ביום 22.12.02 החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לעיכוב הביצוע הנוסף. בהחלטה ציין השופט א' שהם כי המערער מוסיף להוות סכנה לציבור, ורק כליאתו הממשית עשויה לקטוע את פעילותו הפלילית. כן ציין השופט כי נוכח העובדה שגזר הדין מבוסס בראש ובראשונה על הפעלת שני עונשי מאסר על-תנאי, אין הוא רואה סיכוי כי העונש ישונה. לפיכך, בשים לב למשך תקופת המאסר, סיכויי הערעור הדלים ודפוסי אישיותו של המערער, נדחתה כאמור הבקשה להמשך עיכוב ביצוע העונש. המערער צפוי, אם כן, להתחיל בריצוי העונש ביום 2.1.2003.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המערער מבקש להיכנס לטיפול ב"בית נועם" למשך תקופה של 6-4 חודשים, כדי להיגמל מבעיית האלימות ממנה הוא סובל. בדיון לפניי המערער טען לעצמו ללא ייצוג על-ידי סניגור. המערער הצהיר בפניי כי אינו רוצה בסניגור. לאחר ששמעתי את טיעוניו, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע גזר דינו של המערער. נימוקיו של בית המשפט המחוזי מקובלים עלי.

אי לכך הערעור נדחה.