ע"פ 11023/02 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, ביצוע מעשים מגונים והטרדת עד.

את המעשים המגונים וכן את מעשי התקיפה וההטרדה ביצע כלפי אשתו. בגין העבירות שבהן הורשע, נגזרו על המערער ארבע שנות מאסר בפועל וכמו-כן, הורה בית-המשפט המחוזי, כי המערער יגורש מן הארץ בתום ריצוי עונשו.

2.המערער, יליד טורקמניסטן, הגיע ארצה בשנת 1999, בעקבות אשתו, לה נישא קודם לכן בארץ מוצאם.

אשת המערער קיבלה אזרחות ישראלית עם עלייתה ואילו המערער שהה בארץ במעמד של תייר.

תחילה יוחסו למערער גם עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות וכן סחיטה באיומים, אך במסגרת הסדר טיעון שהושג עמו תוקן כתב-האישום והמערער הורשע בעבירות המתוארות לעיל.

3.מעיון בכתב-האישום עולה מסכת קשה ומתמשכת של מעשים מגונים ומעשי אלימות שביצע המערער באשתו, תוך שהוא גורם לה חבלות ופוצע את גופה ואת נפשה. רוב רובם של המעשים בוצעו כאשר המערער היה שתוי.

המערער לא נרתע מביצוע מעשיו הבזויים, גם בעת שאשתו החלימה מניתוח להשתלת כליה והייתה בחודש השישי להריונה. על אף משטר הפחד והטרור שהשליט בעלה, אזרה המתלוננת עוז בנפשה והתלוננה נגדו, אך אז החל המערער במסכת חדשה של הטרדתה כעדה, על-מנת לגרום לה למשוך את התלונה.

4.בערעור שבפנינו מלין הסנגור המלומד על חומרת העונש שנגזר על המערער ומדגיש כי לא הובאו בחשבון במידה מספקת נסיבותיו האישיות של המערער והעובדה שגדל כיתום, בארץ מוצאו, בתנאים סביבתיים קשים מבלי שנתאפשר לו להפנים ערכים ודפוסי התנהגות נורמטיביים.

כמו-כן, ציין הסנגור המלומד כי המערער עומד להיות מגורש מן הארץ עם תום ריצוי עונשו וכתוצאה מכך, ינותק מאשתו, הממשיכה לבקרו בכלאו, וכן מבנו הקטין.

מן התסקיר המעודכן שהגיש שירות המבחן, עולה כי המערער חש בודד בכלאו בשל קשיי השפה וכן משום שהוא מתקשה לתקשר עם האסירים האחרים, שהם ברובם אוכלוסיה של מכורים לסמים. שירות המבחן מוסיף ומציין בתסקיר, כי המערער אינו מקבל אחריות על התנהגותו האלימה והפוגענית כלפי אשתו והכחשת מעשיו מקבלת, בעיניו, חיזוק לנוכח ביקוריה של אשתו בכלא.

6.אכן, העונש שהושת על המערער אינו מן הקלים, אך לאחר שבחנו את מכלול הטיעונים שהועלו בפנינו, אנו סבורות כי לנוכח האופי המתמשך של המעשים וכן לנוכח העובדה שזהו דפוס התנהגות קבוע של המערער, אשר נהג להכות גם את אשתו הראשונה, מדובר בעונש ההולם את חומרת המעשים ואין בו משום סטייה מרמת הענישה הראויה במקרים כגון אלה. המערער הנו איש אלים ומסוכן והעובדה שביצע את מעשיו כשהוא שוהה בארץ באופן בלתי חוקי, כמו גם העובדה שהוא מיועד לגירוש לאחר ריצוי עונשו, בודאי שאיננה סיבה להקל בעונש.

מכל הטעמים שפורטו, החלטנו לדחות את הערעור.