ע"פ 11050/04 בני סדגן נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית משפט לתעבורה בתל אביב בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש. העבירה השניה הנזכרת נוגעת לתאונה עת שהעורר נהג ברכב וכתוצאה מן התאונה נחבלו 4 אנשים. העורר לא התייצב לדיון בבית משפט לתעבורה על אף שזומן כדין והכרעת הדין וכן גזר הדין שבעקבותיה ניתנו בהעדרו. בגזר הדין נקבע כי עליו לשלם קנס בסך 25,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו וכן נשלל רשיונו לתקופה של שנה אחת. כמו כן, הופעל עונש פסילה על תנאי של חודשיים באופן חופף וכן הושתה פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים. בקשה שהוגשה לבית משפט לתעבורה לביטול הכרעת הדין וגזר הדין נדחתה. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ויחד עימו בקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה. בקשתו נדחתה ועל כך הוא קובל בפניי.

2.איני רואה מקום לקבל את הערעור. מסתבר, כי מדובר בנהג צעיר כבן 23 שצבר לחובתו עבירות תעבורה שונות, כולל כאמור, פסילה על תנאי של חודשיים שהופעלה במקרה הנוכחי באופן חופף. הכלל הוא שמשנגזר הדין, על הנאשם להחל בריצוי העונש בכפוף לחריגים. אין מדובר במקרה זה בעונש של מאסר שמבקשים לעכבו אלא בפסילה של רישיון. ברי, שבמקרה כזה הפגיעה אינה חמורה כפי שהיא במקרה של השתת עונש מאסר. אף שעניין סיכויי הערעור התלוי בבית המשפט המחוזי הוא עניין עדין, הרי על פני הדברים נראה שאין מדובר בערעור שסיכויו מרשימים.

מן הטעמים האמורים דין הערעור להידחות וכך מוחלט.