ע"פ 11061/07 מדינת ישראל נ. אזבלה בלפר

א.ערעור לפי סעיף 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מפי השופט ד"ר מודריק) מיום 24.12.07 בתיק פ' 40123/06, בגדרה עוכב ביצועו של עונש המאסר בפועל לשש שנים (בנוסף לשנה וחצי של מאסר על תנאי) שהוטל על המשיבה עד יום 27.1.08, אך לא הוכבדו תנאי השחרור ממעצר שהוטלו עליה.

ב.(1) המשיבה הורשעה בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע חטיפה מן הארץ, חטיפה מן הארץ וחטיפה ממשמורת (הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מיום 29.10.07). סיפור המעשה, בתמצית, הוא התגייסותה של המשיבה, יחד עם בתה, לחטוף את בתה של האחרונה, דהיינו, נכדת המשיבה (להלן הילדה או הנכדה ) למוסקבה. במסגרת תוכנית הקשר ננקטו פעולות שונות להעביר את מקום מגוריהן של המשיבה ובתה לרוסיה, תוך נקיטה של מהלכי הסתרה והצבת מכשולים לאיתור נתיבה. ביום 26.7.01 יצאו המשיבה, בתה ונכדתה למספר ימים בארצות הברית, אך במקום לשוב לישראל כמתוכנן, הועברה הילדה עם אמה וסבתה למוסקבה, שם התמקמו ב- 9.8.01 או בסמוך לכך. המשיבה שהתה שם מספר שנים, ובתה ונכדתה שוהות שם עד היום – שעה שבין אבי הילדה לבתו שורר נתק מוחלט. עם שובה של המשיבה לישראל ב-2006 נפתחה החקירה נגדה שהביאה להליך המשפטי.

(2) בגזר הדין, שניתן ביום 24.12.07, הושת על המשיבה עונש המאסר האמור.

ג.(1) בטרם גזר הדין שהתה המשיבה בביתה בתנאים מגבילים: המשך עיקול כספים ורכוש שעוקלו בעבר (בתיק פלילי אחר) כבטוחה לקיום תנאי השחרור, הפקדת דרכונים, איסור יציאה מן הארץ, ואיסור יצירת קשר במישרין או בעקיפין עם בתה של המשיבה. בראשונה הוטלו תנאים מגבילים אלה, יחד עם מעצר בית מלא בפיקוח (החלטות מיום 9.4.06 ו-16.5.06). בחלוף חודשים מספר, ולאחר שנמצאה למשיבה תעסוקה בקופת חולים, הותר לה לצאת לעבודה ארבעה ימים בשבוע וכן לבקר את אמה בת ה-93 באחד משני הימים הנותרים (החלטת בית המשפט מיום 5.10.06). ביום 26.3.07, לאחר בקשת המשיבה לעיון חוזר בתנאי שחרורה, ביטל בית המשפט את מעצר הבית.

(2) עם מתן גזר הדין ביום 24.12.07, ביקש בא כוח המשיבה לעכב את ביצועו לצורך ערעור. המערערת נתנה הסכמתה לעיכוב הביצוע עד יום 20.1.08, כפוף להכבדת תנאי המעצר ולהשבת המשיבה למעצר בית. בית המשפט הורה, כאמור, על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד יום 27.1.08, וקבע כי אינו רואה צורך לשנות את תנאי השחרור בערובה הקיימת. מכאן הערעור.

ד.(1) לטענת המערערת, טעה בית המשפט המחוזי שעה שלא מצא לנכון להחמיר את תנאי השחרור, חרף עונש המאסר שהשית עליה בגזר הדין, וחרף בקשת הפרקליטות. נטען, כי קיימים מאפיינים רבים המקימים חשש להימלטות מן הדין. בין היתר נטען, כי המשיבה היא ילידת רוסיה ואזרחית שם, ומרבית חייה עברו עליה ברוסיה, שם גם הוכשרה מקצועית כרופאה, ושם מתגוררות בתה ונכדתה. הגעתה לישראל בסמוך למעצרה, כך נאמר, הייתה רק לצורך ביקור אמה החולה. נטען עוד, כי החשש גובר נוכח עזיבתה של המשיבה את הארץ בשעתו, בשעה שהתנהל כנגדה תיק פלילי בגין תקיפת גרושהּ של בתה. נטען עוד, כי החששות מפני הימלטות המשיבה מתעצמים נוכח העונש שנגזר עליה, וכי בתנאי השחרור הקיימים כעת, אין כדי לצמצם במידה הנדרשת את החשש מפני הימלטות; נאמר גם כי חילוט רכוש וכספים אינו יעיל דיו, וממילא נעשה החילוט במסגרת הליך אחר, ולא גרם להבאת המשיבה לארץ קודם לכן. לטענת המערערת, הסכמתה לעיכוב ביצועו של גזר הדין ניתנה לפנים משורת הדין, ותוך התניה מפורשת כי העיכוב יוכפף להכבדת תנאי המעצר. נתבקשו איפוא מעצר בית מלא וערבויות משמעותיות .

(2) בדיון חזרה באת כוח המדינה על הבקשה למעצר בית מלא, והוסיפה משאלה ל איזוק אלקטרוני ולהפקדה . עוד הוסיפה, כי כפי שציין בית המשפט קמא, המפתח להסדר היה נתון בידי המשיבה והיא לא עשתה בו שימוש, וישנו איפוא חשש כבד להימלטות. ההיבט האנושי כאן, כך נאמר, הוא במצוקתו של אבי הילדה, הנמצא באולם.

(3) בא כוח המשיבה טען כי לא נתבקש לפני כן איזוק אלקטרוני; ולגופם של דברים, בית המשפט קמא, שהכיר את המשיבה מתוך הליך ממושך בפניו, לא הכביד את התנאים. המדובר, כך נטען, בלחץ נוסף על המשיבה; היא בת 70 וחולה, וזקוקה לטיול של שעה ביום "לנשום אוויר". היא לא הפרה את התנאים שהושתו עליה עד כה ואין חשש שתימלט.

ה.(1) לאחר העיון בחומר כולו החלטתי להיעתר חלקית לבקשה. כיום אין המערערת נהנית עוד מחזקת החפות, ונגזר עליה מאסר ממושך של 6 שנים. איני דן כמובן בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר כפי שנמסר עומדת להיות מוגשת, אלא בתנאים שיחולו עד למועד ההתיצבות לריצוי (בכפוף להחלטה בנושא עיכוב הביצוע, מבלי שאביע על כך דעה), הקבוע ל-27.1.08. לדידי מאסר בסדר גודל כזה הצפוי למערערת שהשנה ימלאו לה שבעים, מקים חשש כבד יותר מבעבר לניסיון להימלטות. תולדותיה של המערערת בהקשר לפרשה כולה, הושתתו על פי הכרעת הדין קמא על מתן יד למעשים הקשורים ביציאה מן הארץ, לשם חטיפת הנכדה. בבש"פ 10177/07 לוינשטין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציינה חברתי הנשיאה ביניש, לגבי העוררים שם, כי "אף בהעדר מידע קונקרטי בדבר כוונה של העותרים להימלט מן הארץ או להימלט מן הדין בתוך תחומי המדינה, הרי שמכלול הנסיבות מצביע על חשש ממשי מפני הימלטות מהדין". בנידון דידן קל וחומר; ראו גם האסמכתאות שם לגבי השינוי לאחר פסק דין באשר לחזקת החפות. אוסיף כי יש פער מושגי, בשכל הישר, בין העונש המתהפך מעל ראשה של המערערת - לבין חופש גמור, ללא כל הגבלות על תנועתה בארץ.

(2) בנסיבות אלה סבורני כי אין מקום שהמשיבה תמשיך בעבודתה כאילו עולם כמנהגו נוהג; אך מנגד, אין למנוע ממנה את הביקורים אצל אמה בת ה-93. על כן תשהה המשיבה עד להתיצבותה לריצוי העונש או עד להחלטה אחרת, החל מיום ה' 3.1.08 שעה 19:00 במעצר בית מלא בביתה, בכפוף לאמור להלן לגבי ביקורים אצל האם, ולהבטחתו יופקדו עד אותו מועד 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, וכן ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחת. המשיבה תהא מורשית לצאת לבקר את אמה, תוך נסיעה ישירה אליה וחזרה, פעמיים בשבוע, למשך 6 שעות ( כולל זמני נסיעות) בימים ובשעות לפי בחירתה מראש: את כתובות המשיבה והאם והימים והשעות שבחרה ימסור בא כוחה לפרקליטות, והמשיבה מוזהרת כי עליה לכבד את המועדים שייקבעו בלא כל סטיה. בידי המשטרה לבדוק התקיימותו של מעצר הבית כאמור. הערעור מתקבל איפוא חלקית בהתאם לאמור. פשיטא שההגבלות שהוטלו בעבר יעמדו אף הן בעינן.