ע"פ 1110/03 עבד אל חאפז יוסף רבאיעה נ. מדינת ישראל

סיפורו של המערער הוא יוצא דופן בנסיבותיו. המערער הורשע בגין מעשה שוד, שביצע ביחד עם שני אחרים, אשר פרצו בינואר 1994 לביתו של קשיש בן 70 משיח' ג'ארח בירושלים, התנפלו עליו, כפתו אותו ושדדו אותו.

העבירה היא ללא ספק חמורה ובנסיבות רגילות ראוי היה המערער לעונש מאסר ממושך. אלא שסמוך למעשה לא נעצר אדם בקשר לפרשה זו, והתיק נסגר מסיבת "עבריין לא נודע". לימים, בחלוף תשע שנים נעצר המערער בשל שהייה בלתי חוקית בירושלים. כאשר נלקחה ממנו טביעת אצבע, והושוותה למאגר המשטרתי, התברר כי היא זהה לטביעה שנמצאה בזמנו על כוס בביתו של הנשדד. המערער נעצר והועמד לדין בגין מעשה השוד. שני שותפיו מעולם לא אותרו ולא הועמדו לדין. בהתחשב בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, בכך שהמערער הודה בביצועה, ובכך שלא עבר מאז כל עבירה נוספת, גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של שלוש שנות מאסר, מהן שנה אחת לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. על עונש זה הוגש הערעור שבפנינו.

נסיבות המקרה הן ללא ספק חריגות ומיוחדות. המערער היה בן 20 בעת ביצוע העבירה שהודה בה. כיום הוא בן 29 ואב לשלושה ילדים רכים בשנים, עובד ומפרנס את משפחתו, ולא נכשל בעבירה פלילית מאז ועד היום. הוא הביע חרטה על מעשיו בבית המשפט קמא, ובבית המשפט הובאו עדויות כי כיום מדובר באדם נורמטיבי. בנסיבות אלה, סברנו שלא יהיה זה נכון להטיל על המערער עונש מאסר בפועל בגין חטאי נעוריו.

אנו מקבלים, אפוא, את הערעור מבטלים את שנת המאסר בפועל שנגזרה על המערער ומשאירים בעינו את העונש של שנתיים מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים שלא יעבור כל עבירה שהיא פשע.

הערעור התקבל איפוא במובן האמור.