ע"פ 1110/06 חיים רומנו נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המתלונן בפרשה בה עוסקים הערעורים שבפנינו עוסק בתווך. המערערים חיים רומנו (להלן: "רומנו"), יעקב גואטה (להלן:"גואטה"), שלמה סעידה (להלן: "סעידה"), ונאשם נוסף – יצחק ברוך (להלן: "ברוך") – היו בדעה כי המתלונן גבה מהם כספים שלא כדין בעקבות פעולות תיווך שביצע עבורם. לפיכך, כך נטען בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, החליטו הארבעה לאלצו בכוח ובאיומים להשיב להם את כספם.

בשעות הערב של אחד מימיו של חודש דצמבר 2003, נכנסו רומנו וגואטה למשרדו של המתלונן, נתקו את זרם החשמל ומכשירי הטלפון, ותוך שהם דורשים ממנו לשלם להם את כספם, הפילוהו על הרצפה, היכו אותו ובעטו בו. כן נטען, כי ברוב שלביו של האירוע ישב ברוך בתוך המשרד מתוך כוונה לאיים בנוכחותו על המתלונן. בשלב כלשהו התקשר סעידה, שהשתתף באירוע אחר, לחבריו והודיע להם כי הוא נוסע כדי להצטרף אליהם. משהגיע למשרד, דרש סעידה מהמתלונן, למסור לו ולחבריו ארבעה שיקים בסכום כולל של 38,000 ש"ח, ורק משעה זאת התירו לו המערערים ללכת לדרכו.

ביום המחרת ארבו רומנו וגואטה למתלונן בחניית ביתו, ומשהגיע מלווה באשתו, הם תקפו אותו תוך שהם משמיעים איומים כלפיו, והפעם עקב כך שהשיקים שמסר להם לא נפרעו.

סעידה כפר בעובדות שיוחסו לו, והורשע לאחר שמיעתן של ראיות בעבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מאידך, הודו רומנו וגואטה בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של סחיטה באיומים, כליאת שווא ותקיפה – עבירות לפי סעיפים 428 רישא וסיפא, וכן סעיפים 377 ו-379 לחוק העונשין. לאחר שהצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט המחוזי לרומנו וגואטה, בגדרו של הסכם טיעון, 7 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה (חודש אחד) שעמד נגד רומנו, במצטבר. על סעידה גזר בית המשפט 5 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי.

שניים מהמערערים, רומנו וגואטה, משיגים בפנינו על חומרת העונש, סעידה מלין כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו.

באשר להרשעתו של סעידה – זו התבססה על עדותו של המתלונן וכן דברים שנרשמו מפיו של סעידה עצמו. התמונה המצטיירת היא שמערער זה היה חלק בלתי נפרד מארבעת בני החבורה שהחליטו לכפות על המערער להשיב להם כספים, ובלשונו של סעידה: "נדברנו בינינו שאולי צריך לפנות אל המתלונן, לנסות להסדיר את הסיפור בדרכי נועם, ... שיחזיר לפחות חלק מהכסף". ברם, התנהגותו של סעידה מלמדת שפתרון הסכסוך בדרכי נועם היה ממנו והלאה. הוא הגיע בשעת לילה למשרדו של המתלונן, הבחין בטלפונים המנותקים ובדלת הנעולה של המשרד, ושוב אין ספק כי היה ער לכך שאין מדובר בצדדים המנהלים משא ומתן או דו-שיח תרבותי לפתרונו של סכסוך, אלא בניסיון לאלץ את המתלונן לעשות מעשה שלא רצה בו. ואכן, היה זה סעידה שדרש לקבל 4 שיקים מידי המתלונן, ורק לאחר שעה ארוכה כשהאחרון מילא אחר דרישה זו, עזבוהו המערערים לנפשו והלכו לדרכם.

הרשעתו של סעידה היא הכרעה בשאלות של עובדה, בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. עם זאת, וכפי שהבהרנו, להרשעתו של סעידה היה על מה שתסמוך, ומכאן החלטתנו להותיר אותה על כנה.

באשר לערעור כנגד העונש – המערערים ביצעו עבירות סחיטה שלוו באלימות קשה כלפי המתלונן, ורומנו עשה זאת שעה שמעל לראשו היה תלוי מאסר על-תנאי שנגזר לו בשנת 2002, בגין עבירה של תקיפת בת-זוג. אכן, רומנו וגואטה הודו בעובדות והביעו חרטה, אולם, בשנים בהן הפכה האלימות כלי בו מרבים לעשות שימוש כדי לאכוף שלא כחוק מעשים על הזולת, ראוי להחמיר בענישה כדי לשגר מסר מרתיע לציבור. דברים אלה נכונים גם בעניינו של סעידה, ומכאן דעתנו, שבעונש שנגזר על המערערים אין חומרה כלשהי המחייבת את התערבותנו, אדרבא, גזר הדין הינו מתון ביותר ומאוזן.

רומנו וגואטה יתייצבו לשאת בעונשם ביום כ"ט בסיוון תשס"ו (25.6.2006), עד לשעה 11.00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב.