ע"פ 1119/97 ביטר אילן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בהריגה. הושתו עליו ברוב דעות שניים-עשר שנות מאסר, מהן עשר שנים לריצוי בפועל. שופט המיעוט ביקש להטיל שלוש-עשרה שנות מאסר בפועל. הערעור הוא על חומרת העונש בלבד. המערער עבד כשומר במועדון למכונות משחק. המנוח (בן 16) וחבורתו הפריעו לפעילות התקינה במקום. בסיום העבודה, נודע למערער כי קבוצת צעירים מצפה להם ביציאה מהמקום. המערער וחבריו יצאו בדלת האחורית ונסעו ברכב הנהוג בידי אחד מהם. אגב נסיעתם הבחינו בשלושה צעירים מהמפריעים הצועדים על המדרכה. בין השלושה היה גם המנוח. קבוצתו של המערער עצרה מכוניתם. אחד מהשלושה, אשר בידיו תת מקלע עוזי, העלה את אחד הצעירים מהקבוצה למכונית. צעיר שני נמלט. הצעיר השלישי - הוא המנוח - שלף סכין ונופף בה. הוא הותקף על ידי המערער, אשר היכה בו באגרופו. המערער בעט בכל חלקי גופו של המנוח. המנוח נפל על הדשא. הסכין נשמטה ממנו. בשלב זה תפס המערער בסכין. הוא דקר את המנוח בקדמת החזה בצד שמאל. הוא דקר אותו בשוק. מדקירות אלה נפטר המנוח.

העונש שהוטל על המערער אינו קל. עם זאת, אין הוא חמור באופן המצדיק את התערבותנו. התנהגותו של המערער חמורה היא. הוא הניף סכין קטלנית על המנוח, אשר שכב על הדשא חסר אונים. מודעים אנו לנימוקים השונים שהועלו בערכאה הראשונה ובפנינו ושיש בהם כדי להקל בעונשו של המערער. אלה כבר נלקחו בחשבון. אין להתחשב בהם שנית. חרף עברו הנקי, ואישיותו החיובית של המערער, נראה לנו כי בהתחשב בחומרת המעשה אין יסוד להתערבותנו.

הערעור נדחה.