ע"פ 1121/02 ואיל אל עזה נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער הורשע על-פי הודאתו בעקבות הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מסירת הודעה כוזבת על פשע ונסיון לקבלת דבר בנסיבות מחמירות, והכל בקשר לשלושה אירועים שונים. המעשים שבהם הודה המערער היו על רקע עיסוקו בסחר בחלקי מכוניות גנובות והונאת חברות הביטוח. לפי העובדות המתוארות באישומים שבהם הודה המערער העלימו בעלי מכוניות את מכוניותיהם על-ידי העברתם למערער, וזאת כדי להתלונן על גניבת הרכב ולתבוע את דמי הביטוח במרמה. כך על-פי עובדות האישום הראשון קיבל המערער באמצעות אחר מכונית "קרייזלר" השייכת למי שנאשם איתו באותו כתב אישום כנאשם 2 כדי שימכרנה לצורך פירוק, וזאת תמורת תשלום, והמערער אכן מכר את המכונית לסוכן משטרתי. באופן דומה קיבל המערער למכירה את מכונית ה"לנצ'יה" של נאשמת 4 באותו כתב אישום, תמורת תשלום ומכרה לאותו סוכן משטרתי. בהתאם לתכנית הפלילית, הנאשמים 2 ו-4 התלוננו על גניבת המכוניות בחברת הביטוח ובמשטרה, וקיבלו לידיהם את דמי הביטוח. באשר לאישום נוסף אשר יוחס לו, הודה המערער כי רכש וקיבל לידו בחברון שלושה מנועים של מכוניות שנגנבו בישראל, טשטש ושינה את מספרי המנועים ומכר אותם לסוכן המשטרתי. על-פי הסדר הטיעון ביקשה התביעה עונש מאסר שלא יעלה על 18 חודשים.

בפני בית המשפט קמא נטען כי המערער חלה במחלה קשה בתקופה שקדמה לביצוע העבירות, וכי על רקע זה עזב את מקום עבודתו וביצע את מעשיו. כן נמסר לבית המשפט כי המחלה נעצרה לאחר קבלת טיפולים. עובדות אלה לא היו שנויות במחלוקת. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי עלה כי המערער ראה עצמו נפגע מהמעורבות בפלילים שנגרר לתוכה וכי אינו רואה מקום להתערבות טיפולית בעניינו. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא (השופט ש' טימן) על כך שחלקו של הנאשם בביצוע העבירות לא היה שולי, ומדובר בעבירות שפשטו בחברתנו כנגע וגורמות נזק רב; עוד עמד בית המשפט על נסיבותיו האישיות של המערער – מחלתו, תרומת משפחתו ליחסים בין יהודים לערבים, נאמנותה של המשפחה למדינה והתייחס גם לעונשים הקלים שהושתו על בעלי המכוניות שהונו את חברות הביטוח. בהתחשב בכל אלה ציין בית המשפט קמא כי הוא מקל בעונשו של המערער, וגזר עליו 12 חודשים לריצוי בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא. על עונש המאסר בפועל הוגש הערעור שלפנינו.

עניינו של המערער בא לדיון בפני בית משפט זה ביום 18.7.02, ובאותו יום לאחר שמיעת טענות הסניגור ביקשנו לקבל תעודה רפואית בדבר מצב בריאותו של המערער כיום, בטרם נכריע בערעורו. התעודה נתקבלה בבית המשפט לקראת הדיון שקיימנו היום, וממנה מתברר כי לשמחת הכל מצבו הרפואי של המערער השתפר בעקבות הטיפול שקיבל ואין עוד "כל עדות למחלה". בעת הדיון חזר בפנינו בא-כוח המערער על כל הטענות לקולא שהשמיע בבית המשפט המחוזי – נסיבותיו האישיות, חלקו בביצוע העבירות, אשר לפי הטענה לא היה רב מחלקם של יתר המעורבים שנידונו לעונשים קלים, וכן הרקע המשפחתי. עוד ציין הסניגור כי מרשו נשא אישה ומבקש לקיים אורח חיים נורמטיבי.

שקלנו את טענות בא-כוח המערער ולא מצאנו כי הן מצדיקות התערבות להקלה בעונש. כאמור, שופט בית המשפט קמא הביא בחשבון את כל הנימוקים לקולא כאשר גזר על המערער 12 חודשי מאסר, ואף הביא בחשבון את העובדה שבעלי המכוניות אשר השתמשו בשירותי המערער למכירת רכבם יצאו בעונשים מופרזים לקולא. אכן, אף אנו סברנו כי מי שאמורים היו להיות הנהנים העיקריים מביצוע העסקאות נשוא האישום, בעלי הרכבים, שניסו להונות את חברות הביטוח, נידונו לעונשים קלים ביותר בהסדרי טיעון. שמענו מפי באת-כוח המדינה הסבר להסדרי הטיעון, ואף נמסר לנו כי כספי הביטוח שנתקבלו במרמה הוחזרו, באת-כוח המדינה אף עמדה על ההבדל שיש בין עניינו של המערער לעניינם של אותם מעורבים. ואמנם תהא אשר תהא דעתנו באשר לעונשם של האחרים, אין כל ספק כי יש הבחנה של ממש בין המערער לבין האחרים. המערער הפך את העיסוק בפירוק רכב גנוב, טשטוש עקבותיו וסחר ברכב ובחלקיו למשלח ידו. אין ספק שאלמלא נסיבותיו האישיות מן הראוי היה לגזור עליו עונש חמור פי כמה מזה שנגזר עליו בפועל. העונש של 12 חודשי מאסר שנגזר בנסיבות העניין הוא עונש מתון המביא בחשבון את מכלול הנסיבות, ובהן את המחלה שקיננה בו בתקופה שקדמה לביצוע העבירות, ואת העונש הקל שנגזר על האחרים.

אשר-על-כן הערעור נדחה.

המערער יתייצב לביצוע עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתאריך 29.9.02. הערבויות שניתנו על ידי המערער להבטחת התייצבותו, יעמדו בתוקפן.