ע"פ 1121/18 אורן רחבי נ. מדינת ישראל

המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות. ברקע הדברים דקירת המתלונן בבטנו באמצעות חפץ חד, כאשר המערער ואחר שעניינו הובא אף הוא לפנינו נמלטו מהמקום כשהם מותירים את המתלונן פצוע ומתבוסס בדמו. למתלונן נגרמו פציעות קשות שהצריכו ניתוח דחוף.

על המערער נגזרו 40 חודשי מאסר וכן ענישה מותנית ופיצוי למתלונן.

לפנינו ערעור על חומרת העונש. בא כוחו של המערער מבקש כי ניתן משקל לאירועים שקדמו לדקירה, לנסיבותיו האישיות של המערער, לרמת הענישה הראויה, להיעדר חפיפה בין העונש שהושת על המערער במקרה זה לעונש אחר שבו הוא נושא בגין פרשה אחרת. למצער מבוקש כי יינתן משקל לתהליך שיקום אותו החל המערער לעבור בין כתלי הכלא.

לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, בהינתן עוצמת הפגיעה במתלונן ועברו המכביד של המערער. בית המשפט המחוזי שקל ואיזן נכונה בין כל שיקולי הענישה – לרבות אלה להם טען בא כוח המערער ואין עילה להתערב בתוצאת האיזון.

לא נעלם מעינינו הליך השיקום אותו החל המערער לעבור בין כתלי הכלא כפי שמציין שירות המבחן בתסקירו המשלים. ההליך הטיפולי מצוי בראשיתו, ותקוותנו היא כי המערער יתמיד בו ויצא מהמעגל העברייני שאליו נקלע, לטובתו ולטובת החברה.

הערעור נדחה אפוא.