ע"פ 11220/02 מיכאל יסנסקי נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערער הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירה של שימוש בסם מסוכן מסוג הרואין וכן בעבירה של שוד מזוין. ביום האירוע, השתמש המערער בסם מסוג הרואין בשרותי הבנק הבינלאומי הראשון בסניף יעלים בבאר-שבע ובסמוך לאחר מכן, הבחינו הוא ואחר במתלונן, קשיש כבן 86, כשהוא יוצא מהבנק, לאחר שמשך מחשבונו את סכום הפנסיה החודשית, בסך של 1,600 ₪. המערער וחברו עקבו אחר המתלונן, התנפלו עליו מאחור בחדר המדרגות, שבכניסה לביתו, הפילו אותו ארצה ושדדו ממנו את כספו. בעקבות מעשה השוד נגרמו למתלונן חבלות של ממש בפניו ובעיקר בלסת העליונה וחבלות אלה מקשות עליו את האכילה.

בגין העבירות שבהן הורשע המערער, גזר בית-המשפט המחוזי על המערער מאסר בפועל לתקופה של ארבע וחצי שנים ומאסר על תנאי לתקופה של שנה, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות מן הסוג שבהן הורשע. כמו-כן, חייב בית-המשפט המחוזי את המערער לשלם למתלונן פיצוי בסך 8,000 ₪ והפעיל נגדו מאסר מותנה בן שלושה חודשים, לריצוי בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו.

2.המערער עותר להקלה בעונש שהוטל עליו ובאת-כוחו הדגישה בטיעוניה את העובדה כי במהלך תקופת מאסרו עושה המערער צעדים ממשיים לצורך גמילה מן ההתמכרות לסם, התמכרות אשר הובילה אותו למעשי העבירה בהם הורשע.

אכן, מן התסקיר המעודכן שהוגש לנו על-ידי שירות המבחן עולה, כי המערער מטופל בפרויקט גמילה מסמים, מזה שנה ותשעה חודשים, בבית המעצר ניצן בו הוא שוהה, ובדיקות השתן שנלקחו ממנו נמצאו נקיות מסמים. שירות המבחן מוסיף ומציין בתסקיר, כי התנהגותו של המערער תקינה, וכי הוא משתף פעולה בטיפול ועל כן, קיים תכנון להפנותו למסגרת שיקום בבית-השיקום בכלא מעשיהו, כשישה חודשים לפני תום ריצוי שני שליש מתקופת המאסר שנגזרה עליו.

העובדה שהמערער השתלב יפה בתוכנית שיקומית מותוות בין כתלי הכלא, הינה מעודדת ויש לברך עליה. יחד עם זאת, יש ליתן במקרה זה ביטוי הולם ליסוד ההרתעתי בענישה, וזאת בהתחשב במעשיו החמורים של המערער, אשר בחר כקורבן קשיש כבן 86 וגזל מידיו את סכום הפנסיה, שעליה מחייתו וכן גרם לו נזק וחבלה בפניו.

בית-משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להגן על ציבור הקשישים מפני אלימות והתנכלות להם ולרכושם, בהיותו ציבור המתקשה להגן על עצמו והמשמש טרף קל לעבריינים בכלל ולעבריינים המכורים לסמים, המחפשים אמצעי מימון זמין לרכישת הסם, בפרט.

השילוב בין צרכי הרתעה ושיקולי השיקום במקרה זה, מקבל ביטוי הולם בתכנית השיקומית בה נוטל המערער חלק, בין כתלי הכלא, ויש לקוות כי יתמיד בכך ויפיק ממנה את התועלת האפשרית לטובתו ולטובת החברה. אולם, בנסיבות שתוארו אין מקום להפחית מן העונש.

הערעור נדחה.