ע"פ 11226/04 חליל אלקאני נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

1.בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן ביום 26.10.04 בת.פ. 1021/02, אשר על פיו הוטל על המערער עונש של 10 שנים מאסר וכן שלוש שנים מאסר על תנאי.

2.כנגד הנאשם הוגש לבית-המשפט המחוזי כתב אישום, המייחס לו יחד עם נאשם אחר עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן עבירת ניסיון שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה) לפי סעיף 403 לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש יוני 2001, קשרו המערער יחד עם נאשם נוסף ואנשים אחרים (להלן: האחרים) קשר לפרוץ לדירתו של המנוח, לתקוף אותו, לקשור אותו ולגנוב סכום כסף גדול שהמערער סבר שנמצא בדירה.

בתאריך לא ידוע קודם ליום 28.6.01, בשעת לילה, הגיע המערער יחד עם הנאשם הנוסף והאחרים לביתו של המנוח. האחרים פרצו לדירת המנוח בעודו ישן, ואילו המערער והנאשם הנוסף המתינו ברכב. האחרים התנפלו על המנוח בעודו ישן ותקפו אותו, כשהם קושרים את ידיו ואת רגליו, מכים אותו, כורכים סביב ראשו ופניו שתי גופיות וחמש חולצות ותוחבים לפיו שרוול חולצה כך שדרכי הנשימה של המנוח נחסמו והוא נפטר כתוצאה מתשניק מכני.

לאחר תקיפתו של המנוח כמתואר לעיל, עלה הנאשם הנוסף לדירה, ויחד עם אחרים חיפש אחר כסף וחפצי ערך בדירה. משלא מצאו דבר, הסתלקו המערער, הנאשם הנוסף והאחרים ברכבו של המערער. במעשיהם גרמו הנאשם והאחרים במזיד למות המנוח מתשניק מכני, תוך ביצועו של ניסיון שוד.

במהלך פרשת התביעה הודיע בא-כוח המערער, כי מרשו מודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום למעט עובדה מס' 6, בה נטען, כי הוא ואחרים "גרמו במזיד למות המנוח מתשניק מכני תוך ביצועו של נסיון שוד".

בסופו של יום ובהכרעת דין מפורטת, זיכה בית-המשפט המחוזי את המערער מחמת הספק, מן העבירה של רצח במזיד תוך כדי ביצוע עבירה אחרת, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק, הרשיע אותו בביצוע העבירות בהן הודה והטיל עליו את העונש האמור לעיל.

הערעור בפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. בא-כוח המערער טוען הן בכתב והן בפנינו, כי טעה בית-המשפט המחוזי בהטילו על המערער עונש של 10 שנות מאסר בפועל וטען, כי עונש זה הינו כבד וחמור במידה בלתי מוצדקת להשקפתו. עוד טען, כי המערער מעולם לא הורשע בדין ומעולם לא הסתבך עם החוק. לטענתו, אין ספק, כי מגיע למערער להיענש בחומרה, אך לגישתו, לא היה מן הראוי לערוך הבחנה בינו לבין הנאשם הנוסף, שיש לו עבר פלילי, שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי ואשר נדון לעונש קל יותר ממנו.

עוד לטענתו, המערער שהה במעצר בית במשך שנה וחצי, הגיע לכל הדיונים בבית-המשפט, ובמהלך התקופה אף נולדו לו תאומים והינו בעל עסק למזגנים. לשיטתו, העונש שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה בעבירות מסוג זה, בהן הוטלו עונשים קלים ולא מחמירים כגון דא.

המקרה שבפנינו הינו מקרה חמור מאוד. המערער הוא זה שהגה את רעיון ביצוע השוד במנוח אותו הכיר עוד קודם לכן, והיה לו חלק מרכזי בתכנון העבירה. הוא זה שהסיע את הרוצחים לביתו של המנוח והמתין להם ברכב ליד הדירה ולאחר מכן נסע והביא את הנאשם האחר למקום אשר מילט את כולם מזירת העבירה. זאת ועוד, הוא גם מסר לרוצחים כפפות גומי ואזיקונים מפלסטיק, כדי להקל עליהם בביצוע העבירה.

כפי שציין בית-המשפט המחוזי בגזר-דינו, עצם עובדת תכנון וביצוע השוד בחבורה של אדם בן 67 הנמצא ישן בביתו, תוך ידיעה ברורה מראש שיהיה צורך לבצעו תוך שימוש באלימות, הם מעשים אכזריים כשלעצמם, אשר יש בהם כדי להצדיק הטלת העונש שהוטל על המערער.

העונש שהוטל על המערער, אינו עונש קל, אך יחד עם זאת וכפי שנאמר לעיל, גם העבירה אותה ביצע קשה היא, והעונש שהוטל תואם את מדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון אלה. מכל מקום, העונש אינו חמור במידה המצדיקה את התערבותנו.

סוף דבר, הערעור נדחה.