ע"פ 1126/03 סלימאן שליבי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער הורשע, בגדר הסדר טיעון ועל-יסוד כתב-אישום מתוקן, בנסיון לסחר בבני-אדם, בסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות, ובכניסה לישראל, הלנה, העסקה והסעה שלא-כדין. מלכתחילה נכללו בכתב-האישום עבירות של עסקה בסמים מסוכנים, אינוס ומעשי סדום, אלא שכאמור, בעבירות אלה חזרה בה המדינה מהאישום.

לפי כתב-האישום, שבעובדותיו הודה המערער, עסק הוא במשך שנה, עד אשר נלכד על-ידי המשטרה שהפעילה סוכנים סמויים, בסחר בנשים לעיסוק בזנות. המערער עצמו טיפל בהעברת הנשים, שהגיעו ממולדביה, דרך מצרים למדינת-ישראל, ובצד "תרומתו" כחבר בכנופיה ניסה ואף "רכש" לעצמו נשים.

בחודשים אפריל-מאי 2002 ביקש המערער "למכור" מספר נשים, אלא שהעסקאות לא יצאו לפועל. באותם חודשים סחר בארבע נשים, תוך שהוא מכניס קבוצה של תושבות זרות לישראל ואף ניסה "למכור" שמונה נשים מתוך אותה קבוצה.

המערער בעל משפחה, נשוי ואב לילדים, ואביו אף סייע לביטחון ישראל בראשית ימיה של המדינה.

בית-המשפט המחוזי סבר, שבנסיבות אלה, אין עילה להקלה משמעותית בעונש ולעניין זה קיבל הוא את עמדת המדינה, בהסתמכו גם על פסיקת בית-משפט זה, כי יש לנקוט בגישה מחמירה בעבירות של סחר בבני-אדם.

אשר-על-כן, גזר על המערער 12 שנות מאסר, מתוכן תשע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

על פסק-דין זה ערערו שני הצדדים.

המערער ביקש להקל בעונשו, ואילו המדינה ביקשה להחמיר בעונש, בסוברה כי, כעניין שבמדיניות-ענישה, ראוי להעלות את סף העונשים המוטלים על-ידי בתי-המשפט בגין עבירות סחר בבני-אדם למטרה כלשהי.

אלא שבהמלצתנו, לנוכח הגישה הבסיסית של בית-המשפט המחוזי, שהסכים לעמדת התביעה ואף גזר עונש מאסר החמור במידה ניכרת מן העונשים שהוטלו בעבר בגין מעשים אלה, חזרה בה המדינה מהערעור. בעניין זה חשוב להדגיש, כי בית-משפט, הדן בערעור על קולת העונש, יקבל את הערעור ויחמיר רק במקרים שבהם אמות-המידה שעל-פיהן נגזר העונש חרגו באופן מהותי מן הראוי, וגם בהחמירו אין בית-המשפט נוהג להטיל את מלוא העונש הראוי.

כאמור, בנסיבות אלה סברנו, כי המקרה שלפנינו איננו בא בגדר המקרים בהם מן הראוי הוא כי יוטל העונש המרבי הקבוע בחוק, שמלכתחילה ביקשה המדינה לגזור על המערער, והעונש שהוטל הינו הולם.

אשר-על-כן, אנו דוחים את ערעור המערער ומוחקים את ערעור המדינה.