ע"פ 11289/04 סנאן חטיב נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.ערעור על הכרעת דין וגזר דין.

2.לא היתה מחלוקת על כך ששלושה אנשים הגיעו לחצר ביתו של המתלונן בקלנסואה מצוידים בבקבוק המכיל נוזל דליק. אחד מהם, שעל פי קביעת בית המשפט קמא הוא המערער שלפנינו, הצית כלי רכב השייכים למתלונן שחנו בחצר. המתלונן יצא מביתו, צעק, ופתח במרדף. המערער, כך נקבע, שלף אקדח וירה מספר יריות באוויר לכיוון המתלונן ואחר כך נכנס למכונית סובארו שהמתינה ונמלט עם שני האחרים. המערער הורשע בעבירה של הצתה, עבירת נשיאת נשק ללא רשות ועבירה של יריות באזור מגורים, ונגזרו עליו ארבעה שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

3.פרטי האירוע לא היו שנויים במחלוקת. השאלה שבמחלוקת היתה שאלת הזיהוי. אין מחלוקת על כך שקיימת היכרות בין המערער והמתלונן. תהה איפוא סניגורו של המערער בדיון בפנינו כיצד זה, על פי הטענה, לא זיהה המערער את המתלונן בהודעתו הראשונה במשטרה.

4.עיינתי בחומר הראיות, ואין אני סבורה שנכון היה לטעון לפנינו כי בהודעה הראשונה לא זיהה המתלונן את המערער. ההודעה הראשונה נפתחת כך:

"ראיתי את הנ"ל בפני וגביתי עדותו כדלקמן: אני הייתי יושן ובשעה שלוש בלילה בערך התחילה אזעקה לצפצף פתחתי את החלון ראיתי את המכוניות שלי מתחילות להישרף פתחתי את הדלת יצאתי למרפסת וראיתי בחור שמן פרצוף שלו קצת שחור ויש לו ביד בקבוק והוא שורף לי את המכוניות אז התחלתי לקלל אותו ברגע שהוא ראה אותי הוא הוציא אקדח וירה באויר בערך שמונה תשע יריות ואז התחיל לרוץ ונפל וקם, והמשיך לרוץ לכיוון הגשר ורצתי אחריו והוא נעלם לי בגשר ואז חזרתי מהר לכבות את המכוניות שלי והתקשרתי למשטרה ואז הגעתם.

ש.האם יש לך חשודים?

ת.

כן יש לי חשוד בשם סינאן חטיב ואבא שלו קוראים לו ע. חמיד והוא גר פה בשכנות לנו ואני זיהיתי אותו ברגע שיצאתי מהדלת לכיוון המרפסת ."

5.בתשובה לשאלתנו, טען הסניגור כי נכון הוא שהמתלונן ציין שהוא מזהה את המערער עוד בהודעה הראשונה במשטרה, ואולם – לא מיד בתחילת הדברים. על פי טענתו צריך היה המתלונן לפתוח את תלונתו באמירה לפיה הוא מתלונן על המערער ששרף את מכוניותיו וירה באוויר. קשה לקבל טענה זו: כפי שהסביר המתלונן בעדותו, הוא תיאר את הדברים בסדר בו התרחשו. תחילה לא זיהה את המערער, וכשיצא מהדלת לכיוון המרפסת – זיהה אותו. בית המשפט קיבל את הדברים. בית המשפט מצא חיזוקים מסויימים לדברי המתלונן בסתירות בין גרסת המערער וגרסת אחיו לגבי מעשיו של המערער בליל האירוע. לדעתי אין לנו יסוד להתערב בממצאים העובדתיים ובאמון שרחש בית המשפט לעדות המתלונן. אין לפנינו שאלה של חשש לטעות בתום לב בזיהוי אלא שאלה של אימון. היתה הרי, לכל הדעות, היכרות מוקדמת בין המתלונן לבין המערער.

6.בא כוח המערער מוסיף וטוען כי לא יתכן שהמערער הוא מי שירה באויר נוכח ממצאי בדיקת הפרופרינט שנערכה למערער בבוקר האירוע בשעה 6:07 בבוקר. על פי הדו"ח ת/13 שהוגש בסיום פרשת התביעה (שלא באמצעות עורכו), בבדיקה לא היתה תגובה חיובית הראויה לציון. בית המשפט ציין בהכרעת הדין כי חלפו שעתיים וחצי לערך מקרות הארוע ועד הבדיקה, זמן בו יכול היה המערער, לכל הפחות, לשטוף את ידיו אם לא את כל גופו. בהקשר זה הזכיר כי אחד השוטרים, העד רוזנברג, הריח ריח חזק של סבון המגיע מגופו של המערער, וכי עובדה זו מחזקת את האפשרות שהמערער התקלח לפני הבדיקה. העד רוזנברג היה מי שעיכב את המערער לחקירה.

אין אני סבורה שעלינו לקבוע כי בשל העדר ממצא בבדיקה האמורה לא יתכן שהמערער היה היורה (וממילא גם מי שהצית את כלי הרכב). כאמור, הדו"ח ת/13 הוגש שלא באמצעות עורכו. לא היו חקירות לגביו, ואף אחד מהצדדים לא הביא חוות דעת מדעית בענין הבדיקה האמורה, לא לגבי משך הזמן בו נשארים סימנים, לא לגבי השאלה אם רחצה פוגעת באפשרות לקיים את הבדיקה, ואפילו לא בשאלה מה טיבה של בדיקת הפרופרינט. בנסיבות אלה אין בתוצאות הבדיקה כדי לשנות את מסקנת בית המשפט בנושא הזיהוי, לאור עדותו הפוזיטיבית של המתלונן, לה האמין בית המשפט, לפיה זיהה את המערער.

7.גם בענין העונש אין לנו יסוד להתערב. כפי שציינה הערכאה הראשונה, בעבירות בהן הורשע המערער טמון סיכון רב ורק בנס לא נגרם נזק לא מההצתה ולא מהיריות שנורו.

8.אם תישמע דעתי נדחה את הערעור.

ש ו פ ט ת

השופט א' א' לוי :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת מ' נאור.