ע"פ 1132/07 פנחס מקונן נ. מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' חבש ), אשר גזר על המערער עונש מאסר של ששה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, לאחר שהרשיע אותו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

1.

נגד המערער ואחר (להלן ממו) הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס להם ביצוע של עבירות אלימות. לפי המיוחס, ביום 14.1.06, במועדון הנמצא בירושלים, תקפו הנאשמים ואחרים את האחים יעקב ונדב רוסו (להלן – יעקב ונדב בהתאמה)

בכך שהכו אותם בכל חלקי גופם באגרופים ובעיטות. הנאשמים אף השתמשו במקלות שמצאו באזור המועדון וממו אף היכה את אחד האחים ששכב על הרצפה באמצעות מקל. על פי הנטען, ממו אף איים על המאבטח, ובכתב האישום מיוחסים לו אישומים נוספים שאין להם זיקה למערער. כתוצאה מממעשיהם של הנאשמים, נגרמו לנדב שבר באפו וחבלות בפניו, ואילו ליעקב נגרמו חבלות בפניו ודימום ונפיחות בשפתיים. בגין אלה, יוחסו למערער ולממו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיפים 335(א)(1), 335(א)(2), 29(ב) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון בגדרו הוסכם, כי המערער יודה בעבירות שיוחסו לו, והמאשימה תבקש לגזור עליו, ל"כל הפחות", עונש מאסר בן ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות, והמערער יהיה חפשי בטיעוניו. שירות המבחן, בתסקיר שהגיש לבית המשפט המחוזי, עמד על נסיבותיו האישיות של המערער שהינו בן 20, רווק, חייל בשירות סדיר המתגורר בבית סבו. המערער עלה בילדותו מאתיופיה וחווה משבר הגירה וקליטה וכן משבר גירושין של הוריו. המלצת שירות המבחן היתה לבחור בנתיב השיקומי ולהטיל על המערער שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

3.

המערער הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר הטיעון, אולם בית המשפט המחוזי לא ראה לקבל את המלצת שירות המבחן, בציינו כי ההמלצה אינה הולמת את חומרת העבירה. בית המשפט קבע כי המערער נטל חלק במעשי אלימות קשים, וחששותיו מפגיעה בעתידו, צריכים היו לעמוד לנגד עיניו בטרם בחר לערב עצמו במעשים כה חמורים. בסופו של יום, בית המשפט גזר על המערער 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו וכן 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יבצע המערער כל עבירה של אלימות במשך 18 חודשים מיום סיום ריצוי עונשו.

הערעור שלפנינו נסב, כאמור, על גזר הדין.

4.

המערער עותר לקבלת המלצת שירות המבחן, ומבקש כי ההרשעה תבוטל וכי יוטל עליו שירות לתועלת הציבור. לדבריו, הטלת עונש של עבודות שירות עלול לפגוע בהמשך שירותו הצבאי וכן בעתידו המקצועי והתעסוקתי. המערער מוסיף ומציין, כי על ממו הוטל עונש זהה, על אף הרשעתו בעבירות נוספות, וגם בכך החמיר עמו בית המשפט המחוזי.

המשיבה סבורה, כי נוכח אפיים של מעשי האלימות בהם הורשע, אין יסוד לקבלת הערעור. בצד האמור אין היא מתנגדת לדחיית ביצוע עבודות השירות עד לאחר השלמת

שירותו הצבאי של המערער.

5.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לא מצאנו עילה לקבלת הערעור. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען אחרת, שומה עליו לשכנע את בית - המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3) 337, 344). מבלי להקל ראש בשיקולי השיקום במקרה זה, מצאנו כי ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. למרבה הצער, עבירות אלימות במועדונים, בהן מעורבים צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הפכו למעשה של יום ביומו. בתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם לעקירת נגע האלימות בדרך של ענישה מרתיעה. בצד האמור, כיוון שהענישה היא כידוע אינדיבידואלית, לא מיצה בית המשפט את מלוא חומרת הדין עם המערער, ואמצעי הענישה שנבחר יאפשר למערער להשלים את שירותו הצבאי, ולפסוע בנתיב נורמטיבי גם בהמשך. מקווים אנו כי דרכו זו תצלח בעתיד. על מנת לסייע בידי המערער, מורים אנו על דחיית ביצוע עבודות השירות עד לאחר סיום שירותו הצבאי של המערער. נוסיף, בשולי הדברים, כי לא מצאנו כי העונש הזהה שהוטל

על ממו, כחלק ממהלך שיקומי, פוגע בעקרון אחידות הענישה ברמה המצריכה התערבות בגזר דינו של המערער.

בכפוף לדחיית המועד לביצוע עבודות השירות אנו דוחים את הערעור. הממונה על עבודות שירות ימציא לבית המשפט המחוזי בירושלים חוות דעת בדבר מקום ומועד ביצוע העבירות השירות, לאחר שחרורו המתוכנן בחודש נובמבר 2008. חוות הדעת תומצא עד חודש ספטמבר 2008. במקרה של שחרור מוקדם מהמסגרת הצבאית, יודיע המערער על כך לממונה על עבודות השירות.