ע"פ 1134/07 אייל בטשווילי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן נסע המבקש יחד עם נאשם שני בפרשה ברכבו של השני. השניים חסמו את דרך התנועה של מונית שעברה ברחוב במטרה לגנוב את כספו של הנהג. לאחר שיצא נהג המונית מרכבו החל המבקש להכותו בכל חלקי גופו. הנאשם השני נכנס לרכבו ונמלט מהמקום. נהג המונית ניסה לרשום את מספר הרכב הנמלט, אך המבקש ניסה לחלץ את הפתק מידו והמשיך להפליא בו מכותיו. רק עוברי אורח שהתערבו מנעו מהמבקש להמשיך ולהכות את נהג המונית. לנהג נגרמו חבלות בפניו ושטפי דם בעינו השמאלית. לאחר מעצרו של המבקש אף נמצא בכיס מעילו סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל 7.27 גרם .

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' מודריק) גזר את עונשו של המבקש לשלוש שנות מאסר, מתוכן 18 חודשי מאסר בפועל ויתר המאסר על תנאי ל-3 שנים שלא יעבור עבירת פשע שעניינה אלימות או עבירת פשע לפי פקודת הסמים. בנוסף על כך הפעיל בית המשפט עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים שנגזר על המבקש בגין החזקת סמים לצריכה עצמית. נקבע כי שלושה חודשים ירוצו בחופף, וחודש אחד במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו. סך הכל, ישא המבקש בעונש מאסר של 19 חודשים. כן חויב המבקש בתשלום פיצוי למתלונן בסך 1,500 ₪.

בגזר הדין שקל בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת תסקיר המבחן ולשלוח את המבקש למסגרת טיפולית סגורה על רקע התמכרותו לסמים. עם זאת, החליט בית המשפט בסופו של דבר שלא לקבל המלצה זאת מאחר שלא השתכנע כי המבקש מתאים למסגרת מעין זו, נוכח העובדה כי ניסיון קודם לטיפול במבקש כשל, ובשל חומרת עבירת האלימות בה הורשע המבקש. בגזירת עונשו של המבקש התחשב בית המשפט בעובדת השתהות התביעה בהגשת כתב האישום ובמתן גזר הדין בחלוף שנתיים מאז ביצוע העבירה.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עונשו למשך 45 ימים על מנת לשקול הגשת ערעור. בית המשפט סבר כי סיכויי הערעור קלושים, אך מאידך ציין כי יש חשש שהמבקש ירצה חלק ניכר מעונשו טרם שמיעת הערעור. כמו כן התחשב בית המשפט בעובדה שהמבקש היה משוחרר ללא כל תנאי במשך שנתיים טרם מתן גזר הדין, לא הסתבך ככל הידוע בעבירות נוספות, ואף עתיד להשתלב בתוכנית גמילה בקהילה סגורה. לפיכך התקבלה בקשת העיכוב בכפוף להפקדת דרכונו של המבקש, הפקדת ערובה כספית בסך 2,500 ₪, וחתימה על ערבות צד ג' בסך של 10,000 ₪ על ידי אבי המבקש.

4.

המבקש אכן הגיש ערעור לבית משפט זה על חומרת עונשו. במקביל הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר עליו עד להחלטה בערעורו. באת כוח המבקש טענה כי המבקש התחיל טיפול בקהילה לנגמלים מהתמכרויות. משך הטיפול בקהילה כזו הינו שבעה חודשים. הסנגורית ציינה כי לראשונה החל המבקש בטיפול בקהילה סגורה וכי הוא משלם על טיפול זה באופן פרטי. הסנגורית הצהירה כי המבקש מוכן לתנאי מעצר מלא במסגרת הקהילה הטיפולית. לטענתה יש אינטרס חברתי לגמילה מסמים של המבקש. כן טענה שהעבירה בה הורשע המבקש בוצעה בשנת 2004, וכי במשך השנים שחלפו היה המבקש משוחרר והסתובב חופשי. לטענתה, על הנאשם השני בפרשה נגזרו שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ועובדה זו מעלה את סיכויי הערעור של המבקש. לחלופין מבקשת הסנגורית כי תינתן דחייה בביצוע המאסר למספר שבועות על מנת לבחון את השתלבותו של המבקש בקהילה.

המבקש עצמו הביע בפני את חרטתו על מעשיו ואת רצונו לפתוח בדרך חדשה ולהתמודד עם התמכרותו.

באת-כוח המדינה טענה כי סיכויי הערעור קלושים. העבירות בהן הורשע המבקש חמורות ולפיכך הסיכוי שלא ייגזר על המבקש מאסר כלל הוא נמוך מאוד. בנוסף הופעל כנגד המבקש מאסר על תנאי שנגזר עליו בעבר. כמו כן טענה כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהמבקש התקשה להתגייס לתהליך גמילה במהלך מעצרו.

5.

בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (2000) נסקרו השיקולים שעל בית המשפט לשקול שעה שהוא דן בבקשתו של מורשע בפלילים לעכב ביצועו של עונש מאסר שהוטל עליו עד להכרעה בערעור שהגיש על חומרת העונש.

השיקולים שנמנו הם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות של הנידון, האם הערעור מופנה רק כנגד חומרת העונש.

6.

אני סבורה כי במקרה הנידון אין סיכויי הערעור גבוהים. הערעור נסב כולו על חומרת העונש, ולא נראה, על פניו, כי העונש שהושת על המבקש חורג מרמת הענישה המצויה והראויה בעבירות אלימות. גם עונשו של הנאשם השני, אין בו לדעתי כדי להוות טענה מוצקה כנגד חומרת העונש, וזאת בשל השוני הרב בין חלקו של המבקש בביצוע העבירה לבין חלקו של הנאשם השני בביצועה. עם זאת, אף אין לומר כי אין לערעור כל סיכוי, וזאת לאור נסיבותיו האישיות של המבקש, גילו הצעיר, והעובדה שמדובר בעבירת אלימות ראשונה בה הורשע. על כך יש להוסיף את העובדה שהמבקש נידון לתקופת מאסר בפועל של 19 חודשים. תקופה זו מעלה חשש מסוים כי ערעורו ישמע לאחר שירצה חלק ניכר מעונשו.

חומרת העבירה בה הורשע הנידון משמשת אינדיקציה למסוכנות הנשקפת מהמורשע ולמידת האינטרס הציבורי בהרתעה אפקטיבית. במקרה דנן אמנם מדובר בעבירה חמורה של אלימות כלפי נהג מונית במטרה לגנוב את כספו, אך עם זאת יש לזכור כי מאז ביצוע העבירה חלפו למעלה משנתיים בהם הסתובב המבקש חופשי. עובדה זו מפחיתה את החשש ממסוכנותו של המבקש וכן מפחיתה את עוצמת האינטרס הציבורי בהרתעה אפקטיבית הנובעת מריצוי המאסר סמוך לביצוע העבירה. שיקולים נוספים העומדים לטובתו של המבקש בעניין זה הינם עברו הפלילי הכולל הרשעה אחת בלבד בהחזקת סם לצריכה עצמית, הודאתו במסגרת הסדר טיעון, והבעת חרטה על מעשיו. מדובר בבחור צעיר שהתמכר לסם, וככל הנראה זה הרקע לביצוע העבירה. אני רואה טעם בטענת הסנגורית כי יש במקרה זה אינטרס ציבורי בגמילתו של המבקש מסמים, דבר אשר, כך יש לקוות, יחזיר אותו לדרך הישר. מבין שתי החלופות- המתנה לערעור תוך כדי ריצוי מאסר, והמתנה לערעור תוך כדי ביצוע גמילה מסמים- אני סבורה כי במקרה זה עדיפה החלופה האחרונה שהיא בעלת פוטנציאל שיקומי גבוה יותר. אציין כי חלופה זו עדיפה במקרה זה בשל נסיבותיו המיוחדות של העניין, ואין הבחירה בה במקרה זה מלמדת כי כל מקרה יתאים לביצוע גמילה במהלך ההמתנה לערעור ויצדיק עיכוב ביצוע העונש.

7.

בשל כל השיקולים שהוזכרו, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע העונש שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעור. עם זאת, עיכוב הביצוע מותנה בשהייתו של המבקש בקהילה הטיפולית הסגורה ב"רטורנו". לפיכך אני מורה כי "רטרונו" ידווח על הפסקת שהותו של המבקש במקום למשטרה ולבית המשפט המחוזי. דיווח כזה יגרור אחריו ביצוע מידי של עונש המאסר שהוטל על המבקש בהוראת בית המשפט. כמו כן יעמדו בעינן ההוראות והערבויות שהטיל בית המשפט המחוזי לצורך עיכוב הביצוע. כן אני מורה כי ערעורו של המבקש ישמע לא יאוחר מיום 31.8.07, שהינו תום תקופת הטיפול ב"רטורנו".