ע"פ 11357/04 שלומי בן סימון נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.המערער נדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (הרכב השופטים אופיר תום, סוקולוב ושנלר) לאחר הודאה בגדרי הסדר טיעון, בעבירות שעניין קניית ארבע נשים לשם העסקה בזנות ומכירת אחת מהן למטרה דומה, חיים על רווחי שתיים מן הנשים והחזקת מכון לשם זנות. הוראות החיקוק בהן הורשע היו סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם זנות. על פי הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים כי העונש לו תעתור התביעה יעמוד על שש שנות מאסר בפועל, לרבות 8 חודשי מאסר על תנאי שעמדו לחובתו בתחום עבירות דומה, ואילו בא כוח המערער יטען לעונש באורח חופשי. בית המשפט לא בקלות קיבל את הסדר הטיעון; אחר שציין, במישור הנורמטיבי, "את התיעוב ואת התקוממות הנפש, לנוכח תופעה זו של סחר בזוי בבני אדם כאילו היו הם חפצים העוברים מיד ליד", הטיל ספק בשאלה האם משקף ההסדר דנא את האיזון המתחייב מחומרת העבירות, ביחוד נוכח עברו הקודם של המערער. עם זאת הציב אל מול אלה את הודאתו, נסיבות מיוחדות שנמסרו במסגרת חומר חסוי, וכן את יחסו ה"אנושי" יותר משל אחרים לנשים בהן עסק. בסופו של יום, אימץ בית המשפט את הסדר הטיעון והטיל על הנאשם שש שנות מאסר מיום מעצרו, קרי, ברף הגבוה של ההסדר, והמאסר על תנאי הופעל בחפיפה.

ב.(1) בא כוח המערער טען בפנינו, כי לא ניתן בהסדר הטיעון מקום מספיק לנוסחת האיזון שנקבעה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 577, כי לא ניתן משקל לקשיים ראייתיים שהוזכרו בהסדר, לכך שהמערער זנח את העיסוק בזנות, ולשיקולים נוספים לקולה, וזאת בשונה מגזר דין בתיק פלילי אחר (1084/03 מדינת ישראל נ' טל זוהר ) שבו בתיק חמור יותר, לשיטת המערער, הגם שהתביעה ביקשה כי יוטלו 10 שנות מאסר במסגרת הסדר, הוטלו 5 שנים בלבד. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבות הספציפיות הקשורות בחומר החסוי שהוצג בפני בית המשפט.

(2) בא כוח המדינה טען, כי הנסיבות לקולה מצאו ביטויין בעצם ההסדר. וכי בסופו של יום נדון המערער אך לחמש שנים וארבעה חודשים, נוכח המאסר על תנאי שהוטל בחופף.

ג.(1) לאחר עיוננו לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין.

(2) אכן, בית המשפט קמא ציין – ודומה שנפלה שגגת ניסוח מלפניו – כי ההסכמה היתה לשש שנות מאסר בפועל, לרבות 8 חודשי מאסר על תנאי. ואולם, ברור מן הטיעונים בפניו (עמ' 1173-1171 לפרוטוקול מיום 24.10.04), כי התביעה היא שטענה לעונש זה של שש שנים, והסניגוריה לעונש כבד פחות. כאמור, בית המשפט התלבט מאוד, וציין בגזר הדין כי לא שוכנע שהענישה מיצתה את מידת האיזון ההכרחיים בסחר בהיקף כזה; ועם זאת, בסופו של דבר נענה לכך, נוכח השיקולים שנמנו לעיל, וציין כי לאחר ששקל את כל הנימוקים, לרבות חרטת המערער ובכיו, הגיע למסקנה כי "אין להימנע מאימוץ הסדר הטיעון לגבי נאשם זה, הגם שמלכתחילה ראוי היה זה לענישה מחמירה פי כמה".

(3) שקלנו את כל הנימוקים שהעלה בא כוח המערער. איננו רואים עין בעין עמו באשר לגזר הדין. יהיו הקשיים הראייתיים אשר יהיו, הדעת נותנת כי לא היה המערער כורת את הסדר הטיעון אילולא הניח כי בלעדיו יהא עונשו חמור משמעותית. דברים אלה כמובן נכונים באותה מידה אף באשר לתביעה, שהביאה בחשבון בעריכת ההסדר. כאמור, בית המשפט קמא נתן פעמים אחדות ביטוי לכך שהוא עצמו התקשה מאוד לקבל הסדר זה, והדברים מובנים לנו ומקובלים עלינו. ישנו סוג של עבירות שנקלותן יורדת לשפל המדרגה באורח המחייב ענישה מחמירה בהתאם. ההודאה והחומר החסוי סייעו לבית המשפט לקבל את ההסדר, הגם שראהו כמקל, ולפיכך אכן כיבד אותו. המסגרת להסדר היתה זו שהומלצה על-ידי בית משפט זה בפרשת פלוני נ' מדינת ישראל הנזכרת (ראו עמ' 612, מפי השופטת ביניש): "ככל האפשר, מועדפים הסדרי טיעון שבהם נקבע בין הצדדים טווח ענישה הנע בין עונש מזערי מוסכם לעונש מרבי מוסכם. טכניקה זו של הסדרי טיעון מותירה בצד ההסכמה בין הצדדים יתר מרחב לשיקול הדעת השיפוטי". במקרה דנן הופעל שיקול הדעת השיפוטי בגדרי ההסדר, עם כל הסתייגויות בית המשפט, ולא בחריגה הימנו. לכן בחירת הרף הגבוה של ההסדר (שכלל עם זאת גם מאסר על תנאי בחופף) אינה מעוררת את השאלה של חריגה מהסדר טיעון הנדונה בפסיקה, ושהייתה כשלעצמה עילת הדיון בפרשת פלוני . נציין עוד לאחר עיון, כי העונש בפרשת טל זוהר שנדרש אליה בא כוח המערער, נשקל לגופו, וכל מקרה בסופו של יום לנסיבותיו.

(4) לפיכך אין בידנו להעתר לערעור.

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט