ע"פ 1138/11 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

1.

כתב האישום נושא ערעור זה עוסק בפעוט, יליד שנת 2006, שאמו (להלן: האם) היתה בת זוגו של המשיב, והתגוררה עמו מאז חודש אוגוסט 2009. המשיב הועמד לדין באשמת התעללות בקטין, ולהלן המעשים שיוחסו לו - הוא נהג להכות את הפעוט בכל חלקי גופו, נשך אותו בעכוזו, באיבר מינו ובאשכיו, וגרם לו חבלות באוזניו. בכל אלה הודה המשיב, ולאחר שהורשע בעבירות לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, דן אותו בית המשפט המחוזי ל-18 חודשי מאסר, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. בערעור שבפנינו טוענת המדינה כי העונש שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו, במיוחד נוכח האמור בתסקירי המבחן ולפיהם המשיב אינו נוטל אחריות ולא מגלה אמפתיה לפעוט.

2.

"מעשי הנאשם חמורים ונוראיים. שלא כטענת הסנגור אין מדובר באירוע נקודתי, אלא בהתעללות מתמדת שארכה כחודש ימים והגיעה לשיאה בהתעללות שבמהלכה נשך הנאשם את הפעוט באשכיו ובאיבר מינו והותיר באיברים אלה סימני נשיכה. אלימות הנאשם גרמה אף לחבלות נוספות בגופו של הפעוט. התעללות בכלל, והתעללות אלימה בפעוט כבן 3 בפרט, היא בלתי נתפסת. מי שנועד להגן על הקטין, לדאוג לו פיסית ונפשית ולהעניק לו מבצר, פגע בו באופן אכזרי ומן הסתם הותיר בו צלקות נפשיות על כל המשתמע מכך. במעשים אלה חברו יחדיו אכזריות, הטלת אימה והשפלה וראוי להם גמול עונשי הולם שיבטא שאט נפש והוקעה". דברים אלה אותם ציטטנו מתוך גזר דינו של בית משפט קמא , מקובלים עלינו במלואם, ודווקא על רקע זה תהינו מה נקודות זכות מצא בית המשפט קמא למשיב שחרף חומרתם המופלגת של מעשיו, הוא פטר אותו בעונש שאינו הולם את נסיבות המקרה. לכך לא מצאנו תשובה בהנמקתו של גזר-הדין, ומכאן מסקנתנו כי גזר דין זה אינו יכול לעמוד.

אנו מקבלים אפוא את הערעור, ולאחר שנתנו את דעתנו להלכה לפיה אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 30 חודשים. חלקו האחר של גזר הדין (המאסר על-תנאי), יעמוד בעינו.