ע"פ 11471/04 קטי פוטידי נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן ביום 22.11.04 בת.פ. 1015/04 אשר על פיו הוטל על המערערת עונש של 15 שנות מאסר, מתוכן 12 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

המערערת הורשעה על ידי בית המשפט המחוזי על יסוד הודאתה בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין-התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, היו המערערת והמנוח דוד גרץ, להלן "המנוח" שכנים. בתאריך 27.12.03 הגיעה המערערת לדירת המנוח ובמהלך ויכוח שפרץ ביניהם הכתה אותו המערערת במקל הליכה מספר רב של פעמים בראשו ובאברי גופו השונים דבר אשר הביא למותו.

מכאן הערעור שבפנינו על חומרת העונש אשר הוטל על המערערת.

באת כוח המערערת טענה בפנינו כי המערערת הרגה את המנוח לאחר שהוא תקף אותה ואף ניסה לאנוס אותה. עוד טענה כי בית המשפט המחוזי התעלם מהראיות האובייקטיביות אשר הובאו בפניו ואשר תמכו בטענת המערערת כי הותקפה בידי המנוח ולא נסתרו על ידי התביעה, וראיות אלה לא זכו, לטענת המערערת לכל התייחסות של בית המשפט המחוזי ולא ניתן להן משקל בגזר הדין. באת כוח המערערת טענה עוד לנסיבותיה האישיות הקשות של המערערת אשר נפגעה בילדותה באסון צ'רנוביל ובתחילת התבגרותה היתה קרבן להתעללות מינית, ובגלל מצבה הנפשי היא ביצעה בעבר שני נסיונות אובדניים.

בא כוח המשיבה לעומת זאת ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר ששקלנו את טיעוניה של באת כוח המערערת הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבותנו בעונש אשר הוטל על המערערת.

מדובר במעשה חמור אותו ביצעה המערערת. המנוח היה אדם נכה, נמוך קומה, עם עיוות במבנה גבו ועם חולשה ברגליו. המערערת לא חסה עליו והיכתה אותו במקל לפחות 25 פעמים, והמשיכה לעשות זאת גם כאשר הוא נפל ארצה ומבלי כל יכולת להגן על עצמו. המעשה בוצע באכזריות רבה וללא כל רחמים, ומכאן צדק בית המשפט בהשיתו על המערערת את העונש שהושת. יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי הביא בין יתר שיקוליו לעונש את נסיבותיה האישיות של המערערת כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר של שירות המבחן כמו גם את העובדה שהיא נפגעה באסון צ'רנוביל, אך יחד עם זאת ציין כי שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינה, וזאת מאחר והגיע למסקנה כי האלימות מהווה מבחינתה צורך להתמודד עם מצוקותיה וכי היא מתקשה לקחת אחריות על מעשיה.

העונש שהוטל על המערערת אינו עונש קל אך גם העבירה בה הורשעה הינה מהחמורות ביותר בספר החוקים, מכל זאת העונש אינו חמור במידה אשר תצדיק התערבותנו.

סוף דבר הערעור נדחה.