ע"פ 11526/05 רמי דיין נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא, י' פלפל, אב"ד, והשופטים ו' מרוז וא' ואגו) שהרשיע את המערער על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשורה של עבירות מין שביצע כלפי קטינים וגזר עליו עונש של 6 שנות מאסר, מתוכן 3.5 שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות המנויות בפרק י' סימן ה' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק ), להוציא עבירות על סעיפים 349 ו- 352 לחוק.

2.בהתאם לכתב האישום בו הורשע המערער, הוא פגש על שפת הים שני קטינים ילידי 1989, הזמינם אל ביתו ובחודשים שלאחר מכן פגש בהם במספר רב של הזדמנויות בדירתו. בחלק מהמפגשים צפה עם הקטינים בסרטים פורנוגרפיים ובתמונות פורנוגרפיות ונתן להם סכומי כסף שונים. כן היו מקרים בהם ליטף המערער חלקי גוף שונים של הקטינים. במקרה אחר נפגש עם הקטין השני ביחידות והלה צפה בתמונות פורנוגרפיות במחשב של המערער. בהמשך אונן הקטין למערער על פי בקשתו של המערער ובהנחייתו, והמערער אף ליטף את עכוזו של הקטין ונגע באיבר מינו מעל לתחתוניו. המפגש צולם בוידיאו חרף בקשתו של הקטין ובסופו נתן לו המערער כסף. במקרה אחר צילם המערער קטין זה בתנוחות ארוטיות שונות בעירום מלא ונתן לו כסף בתום הפגישה.

בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער לאחר שהביא בפניו את התרשמות שירות המבחן מהמערער וממצבו. בית המשפט הביא בין שיקוליו גם את העובדה שהמערער נעדר עבר פלילי, את הודאתו שחסכה זמן שיפוטי, כמו גם את הצורך להעיד את הקטינים. כמו כן ניתן משקל לכך שכתוצאה מההרשעה סביר כי המערער לא יוכל בשנים הקרובות להמשיך בעיסוקו כעורך דין וכן הפגיעה שנגרמה למשפחתו. לצד שיקולים אלה עמד בית המשפט על כך שהגם שאין מדובר בעבירות המין החמורות ביותר, עדיין נשקפת מסוכנות מהמערער ויש להגן על קטינים חסרי ישע מפניו.

3.המערער מבקש להקל בעונש וגורס כי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו מחמיר יתר על המידה. הוא מדגיש כי הרשעתו היא בעבירות המצויות ברף התחתון של עבירות המין וכי העבירות לא בוצעו תוך שימוש בכוח או תוך הפעלת לחץ על הקטינים, שאף לא פנו למשטרה בתלונה. באת כוחו הוסיפה וטענה כי את הטיפול שעליו להמשיך ולקבל באפשרותו של המערער לקבל גם מחוץ אל כתלי הכלא, והטעימה כי האפיק הטיפולי הוא זה שיש להפנות אליו את מרשה, כיוון שמאסרו לתקופה מושכת לא יפתור את בעייתו. המערער סבור כי לא ניתן משקל הולם להודייתו, לחרטה שהביע ולכך שנחסך מהקטינים מעמד מתן העדות ונחסך זמן שיפוטי יקר. כן הוא סבור שלא ניתן משקל מתאים לכך שהוא נעדר עבר פלילי, לכך שהפרשה המיטה עליו חורבן בתחומי חייו השונים, ובפרט בעיסוקו כעורך דין, בין היתר בשל החשיפה התקשורתית לה זכה המקרה, ולמצבו הנפשי הקשה בעטיה. לדבריו, למאסר ממושך תהא השפעה קשה ביותר על חייו.

4.בא כוח המדינה עומד על חומרת מסכת המעשים בהם הורשע המערער, על התחכום והערמה בהם נהג המערער כלפי הקטינים. הוא מדגיש את מסוכנותו של המערער ואת קביעת שירות המבחן כי הוא זקוק לטיפול. לשיטתו יש להעניק משקל רב במקרה זה לשיקול המניעתי, בין שיקולי הענישה.

5.החלטנו לדחות את הערעור.

אכן, בהודאתו של המערער הוא חסך זמן שיפוטי יקר ומן הקטינים נמנע הצורך מלהעיד בבית המשפט, מעמד שאינו קל לקורבן עבירת מין. חרטתו של המערער גם היא יש לה משקל וכך גם יתר נסיבותיו האישיות, ובפרט הפגיעה המקצועית והאישית הקשה שנגרמה לו עם חשיפת הפרשה. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שהמערער יזם קשר עם קטינים, פיתה אותם לשוב ולהגיע אל דירתו אם על ידי מתן סכומי כסף אם על ידי שאיפשר להם, נערים צעירים, להיחשף לחומר פורנוגרפי שהחזיק ברשותו. המעשים המיוחסים לו מעידים על ראיית הקטינים כאובייקטים מיניים כעולה גם מתיעוד המעשים בוידיאו ומההתעלמות מהבקשות המפורשות שהביעו הקטינים בהזדמנויות השונות, אם להימנע ממגע ואם להימנע מצילום המפגש. המערער לא עשה אמנם שימוש בכוח וישנן עבירות חמורות יותר על קשת עבירות המין, ואולם הוא ביצע את המעשים תוך ניצול נקודות התורפה של הקטינים. מהתמונה שנפרשה בפנינו, לרבות מתסקיר שירות המבחן, עולה כי המערער עודנו נזקק לטיפול שייארך זמן. היינו, לעת עתה המסוכנות הטמונה בו לקטינים בעינה עומדת והנזק שגרם לקטינים עשוי להישנות. השיקולים לקולא ולחומרא נלקחו בחשבון בגזר הדין ולטעמנו איזן ביניהם בית המשפט נכונה.

הערעור נדחה.