ע"פ 11590/04 איתן אריאל נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) בת"פ 40269/03.

1.המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים, בכך שביום 14.8.2003 במהלך קטטה שהתרחשה בחצר ביתו, דקר את עמית כהן (להלן: המתלונן ) שתי דקירות באזור החזה ובאזור המותן באמצעות סכין, ולאחר מכן איים על האנשים שנכחו באירוע בלשון: "מי שיתקרב אלי אני אהרוג אותו" ונמלט מן המקום. בגין מעשים אלה גזר בית-המשפט על המערער 33 חודשי מאסר מתוכם 21 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וכן הופעל עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי שהושת עליו בתיק קודם, מתוכם 3 חודשים במצטבר ובסך הכל נגזרו על המערער 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, הוטל על המערער קנס של 500 ש"ח.

2.בערעור שהגיש מלין המערער הן על הרשעתו בדין והן על חומרת-העונש. לעניין ההרשעה מעלה המערער שורה ארוכה של טענות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית-משפט קמא. לטענתו מדובר באחד מאותם מקרים חריגים שבהם ראוי כי בית-משפט שלערעור יסטה מן הכלל הנקוט על ידו ויתערב בממצאים אלה, בשל הטעויות המהותיות שנפלו בהם לטעמו. בין היתר, מלין המערער על כך שבית-משפט קמא התעלם מראיות שהוצגו לו וכן על כך שקבע קביעות סותרות בעניין מהימנותו של המתלונן. לעניין העונש טוען המערער כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה בנסיבות העניין, ובייחוד בהתחשב בעונש הקל (5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות), אשר נגזר על המתלונן בגין התנהגותו האלימה באותו אירוע. בהקשר זה מציין המערער כי המתלונן היה "הרוח החיה" והיוזם של האירוע, ומדגיש כי המתלונן הוא שהגיע לחצר ביתו כשבידו פטיש במשקל 5 ק"ג והוא זה שפגע תחילה באבי אוחיון, שהיה במקום באותה עת, באמצעות הפטיש.

3.בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע עונש המאסר עד יום 22.12.2004 כנגד הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ כל אחת, ופיקדון כספי בסך 3,000 ש"ח. מכאן הבקשה שבפניי, בה עותר המערער לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעורו. המערער מציין כי סיכויי ההצלחה של הערעור על הכרעת הדין גבוהים, ולחלופין הוא טוען כי יש מקום לעכב את ביצוע העונש שנגזר עליו, נוכח הסיכוי כי עונשו יומתק בנסיבות העניין.

4.בחנתי את הטענות שמעלה המערער בערעורו לעניין ההרשעה ועל פני הדברים לא מצאתי כי הן מבססות סיכוי ממשי להתערבות בממצאי העובדה והמהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. ההרשעה מעוגנת בעדות המתלונן ובעדותם של שני עדי ראיה, אשר הצביעו על המערער כעל מי שדקר את המתלונן. המערער מצידו בחר שלא לזמן לעדות איש מן הנוכחים הנוספים במקום ואף זאת זקף בית-המשפט לחובתו. אשר לטענה החלופית שהעלה המערער בבקשתו באשר לסיכויי הערעור, ככל שהוא מופנה כנגד חומרת העונש. טענה זו אינה משוללת יסוד, אך גם אם תתקבל אין בה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של עונש המאסר, נוכח השוני בין עניינו של המערער לעניינו של המתלונן, וכן נוכח העובדה כי כנגד המערער תלוי ועומד עונש מאסר בר-הפעלה בן 8 חודשים בגין עבירות אלימות ולחובתו עבר פלילי לא מבוטל.

מן הטעמים שפורטו אני מורה על דחיית הבקשה. עם זאת אני מורה כי המזכירות תקבע את הדיון בערעור בהקדם.