ע"פ 11631/05 אנדריי נפומניאשצ'י נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' שוהם) מיום 30.11.2005.

המבקש, אנדריי נפומניאשצ'י, הורשע על פי הודאתו בעבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. מתיאור העובדות בכתב האישום עולה כי ביום 22.4.2005 בסמוך לשעה 21:00 נהג המבקש במשאית בכביש 402, בין פתח-תקווה להוד השרון, כשהוא נתון להשפעת אלכוהול ושרוי במצב של שכרות עמוקה. לצידו של המבקש ישב נוסע, אלכסנדר צ'רנימוב, שביקש ממנו, בשלב מסויים, להאט את מהירות נסיעתו. במהלך הנסיעה נרדם המבקש, וכתוצאה מכך סטתה המשאית מן הכביש, עלתה על המדרכה ודרסה למוות את שלום גבאי ז"ל. במקום לעצור את רכבו, המשיך המבקש בנסיעה, תוך שהוא גורר תחת המשאית חלקים ממעקה הבטיחות. כתוצאה מהתאונה נפגע גם הנוסע שהיה לצידו. בית המשפט קמא גזר על המבקש שש שנות מאסר, מתוכן ארבע לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כמו כן פסל בית המשפט את המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה למשך חמש-עשרה שנים.

2.על העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. טענתו העיקרית בערעור, בקליפת אגוז, הינה שבית המשפט המחוזי, בקביעת עונשו, לא ייחס את המשקל הראוי לתסקיר שירות המבחן. לפי התסקיר, מצוי המבקש במצוקה נפשית עמוקה, וסובל מתופעות פוסט-טראומטיות קשות בעקבות התאונה. שירות המבחן המליץ כי המבקש יועמד תחת פיקוחו למשך שנה, וכי במידה ויוטל עליו עונש מאסר, ריצויו יהיה על דרך של עבודות שירות, "על מנת למנוע החמרה במצבו הנפשי". בבקשתו לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, טוען המבקש כי לאור תסקיר המבחן ישנו סיכוי רב שבית משפט זה ימצא לנכון להמיר את המאסר לריצוי בפועל במעצר לריצוי בעבודות שירות, וכי אם יחל המבקש לשאת בעונשו, תסוכל מטרת ערעורו. המבקש ציין בפני גם את העובדה שאביו נפטר לפני ימים ספורים ואת העובדה שפנה לאחרונה לטיפול נפשי.

לטענת המשיבה, לאור העובדה שהמבקש הרג אדם תוך נהיגה בשכרות, והפקירו לאחר מכן, קטנים הסיכויים לקבלת הערעור. המשיבה גורסת כי גם במקרים קלים יותר, בהם לא הופקר הנפגע, נטה בית משפט זה לגזור עונש מאסר לריצוי בפועל. המשיבה מסכימה כי יש להביא בחשבון העונש את נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, והיא סבורה כי כך אכן נהג בית המשפט המחוזי בגזר דינו. לפיכך, לטענתה, אין לעכב את ביצוע גזר הדין.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. על מנעד המקרים בהם נגרם מותו של אדם בתאונת דרכים מצוי מקרה זה בין המקרים החמורים יותר. המבקש נהג על משאית כשהוא נתון להשפעה עמוקה של אלכוהול, והיווה סיכון רב – סיכון שלמרבה הצער התממש. לפיכך, הורשע המבקש בעבירה של הריגה ולא בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, החמורה פחות. תחת השפעת האלכוהול נפגם גם שיקול דעתו של המבקש, שבמקום לעצור את רכבו, לעמוד על תוצאות התאונה, לסייע לנפגע ולהזעיק עזרה, המשיך בנסיעה "פרועה", כלשונו של כתב האישום. על כך הורשע המבקש בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה - עבירה לה ייחס המחוקק חומרה רבה, בקבעו כי העונש המירבי בצידה הינו מאסר של תשע שנים. במקרים מעין אלה ואף במקרים חמורים פחות, נוהגים בתי המשפט לפסוק עונש מאסר לריצוי בפועל, כשלנגד עיניהם ניצב שיקול ההרתעה כשיקול מרכזי, זאת לאור מימדיה של תופעת תאונות הדרכים בארצנו, שמביאה מידי יום לקיפוח חייהם של חפים מפשע, בקלות בלתי נסבלת (ראו לאחרונה ע"פ 8103/05 עותמאן נ' מדינת ישראל , (ניתן ביום 19.12.2005, טרם פורסם).

4.גם אני התרשמתי, ואין על כך למעשה חולק, שנסיבותיו האישיות של המבקש קשות ומצערות. למרות זאת, לאור האמור, אינני סבור כי הסיכוי שעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו יומר בעונש מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות, מצדיק עיכובו של גזר הדין עד להכרעה בערעור. אין בכך בשום אופן כדי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הצלחתו של המבקש בערעור, ככל שזה מופנה נגד משך המאסר. ברם, לאור העובדה שאביו של המבקש נפטר לאחרונה והוא עודנו יושב שבעה, מצאתי לנכון לעכב את ביצוע העונש עד ליום 15.1.2006. כל הערבויות והמגבלות שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש להבטחת התייצבותו לריצוי העונש יישארו בעינן. ככל שיידרש למבקש טיפול נפשי בתקופת המאסר עד להכרעה בערעור, יש להעניק לו טיפול ראוי, תוך היוועצות, במידת הצורך, עם מטפליו כיום. נוסף על כך, על מנת שלא ייפגע ערעורו של המבקש, ייקבע הדיון בערעור למועד מוקדם.