פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
1165/07 - א'
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
מחמד סבאירה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע
תאריך הישיבה:
א' באדר התשס"ז (19.2.2007)
בשם המבקש:
עו"ד מ' יוסף
בשם המשיבה:
עו"ד מ' חדד
החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן ביום 8.1.07 בת"פ 8272/05 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי ).
1.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה, סיכון לחיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. לפי כתב האישום, במועד סמוך ליום 8.9.05 קשרו קשר המבקש ואדם אחר לבצע
גניבה של מכסי ביוב מברזל.
ביום 8.9.05 ניגשו המבקש וחברו למספר בורות ביוב אשר נמצאו בסמוך לכביש, החלו לפרק את המכסים ולהכניסם לרכבם. לאחר שהעמיסו את רכבם והחלו לנסוע מהמקום, הבחינה בהם ניידת משטרה והחלה לדלוק בעקבותיהם. המבקש וחברו החלו לנהוג בפרעות על הכביש במטרה להתחמק מהשוטרים, אולם השוטרים הצליחו לחסום את דרכם ואלו החלו לברוח ברגל. אחד השוטרים רדף אחרי המבקש ותפס אותו אך הלה התנגד ותקף את השוטר. רק בהתערבות שוטר נוסף הצליחו להשתלט על המבקש.
המבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט בחן לעומקן את העדויות והראיות שהוצגו בפניו וקבע כי גרסתו של המבקש בדבר היותו טרמפיסט בלבד אינה סבירה ויש לראותו כשותף מלא לעבירות. כמו כן, בית המשפט קבע כי התנהגותו האלימה של המבקש כלפי השוטר אשר ביקש לעצור אותו מבססת את הראיות נגדו. בית המשפט הדגיש את הסכנה הממשית הקיימת כאשר עבריינים במנוסתם מאנשי החוק נוהגים בפרעות בכבישים סואנים תוך כדי סיכון חיי אדם. בית המשפט הוסיף ונתן דעתו לחומרת המעשים ולתופעות הקשות של נהיגה פרועה במרדפים בכבישי הנגב שהפכו ל"מכת האזור". בית המשפט ציין כי אין ממש בטענת בא כוח המבקש כי יש לאבחן בין המבקש לשותפו אשר נהג ברכב לעניין חומרת העונש, מאחר ולשני הנאשמים היה אינטרס משותף לברוח מאנשי החוק. לפיכך, בית המשפט דן את המבקש לעונש של 45 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ופסילת רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של חמש שנים מיום שחרורו.
2.
ביום 6.2.07 במקביל להגשת ערעור לבית משפט זה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בערעור. בערעור טוען המבקש כי נפלו פגמים בהכרעת הדין אשר סביר להניח כי יביאו לביטול הכרעת הדין וגזר הדין. לטענת באת כוח המבקש הן בכתב והן בפני, הכרעת הדין התבססה על תשתית ראיתית בה הוכרז שותפו למעשה כעד עוין על ידי בית המשפט, זאת כאשר המשיבה לא ביקשה להכריז על השותף כעד עוין ואף לא ניתנה כל החלטה הקובעת כי הלה עד עוין. לפיכך, לטענתה, לאור סיכויי ערעורו גבוהים יש לעכב את ביצוע העונש עד אשר יוכרע הערעור. עוד נטען כי, עברו הנקי של המבקש, העובדה כי הינו משוחרר לאורך כל ההליך, והגעתו לכל הדיונים בעניינו מעידים כי הינו ראוי לאמון בית המשפט.
בתגובה לדברי באת-כוח המבקש, טען בא-כוח משיבה כי גם במידה ועולה פגם משפטי יש חומר ראיות אחר אשר מהווה תשתית להרשעה של המבקש. לפיכך, נטען כי על המבקש להתחיל ולרצות את עונשו במועד שנקבע על ידי בית משפט קמא.
3.
דין הבקשה להידחות. ההלכה שנקבעה בע"פ 111/99
שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ ) , היא כי בית המשפט מחויב לבחון את האיזונים בין אינטרס הציבור לאכוף את עונשו של אדם בסמוך למועד הרשעתו, ואינטרס הפרט לממש את זכות הערעור (ראו גם ע"פ 7925/06 עיסא אבו עראר נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(4) 547 (2006)). באשר לסיכויי בערעור הרי שעיקר הטענות בערעור מופנות נגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט המחוזי. אולם, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות אלו. מעבר לכך, בהתחשב בפסק דינו הנרחב והמקיף של בית משפט קמא, הסיכוי להתערבות בית משפט זה בהכרעת הדין הינו נמוך. גם בנוגע לטענות באת כוח המבקש בנוגע לפגמים משפטיים בהכרעה, ומבלי לקבוע דבר לגופם של דברים, דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ובודאי לא במידה המצדיקה את עיכוב הביצוע.
בחינה של שיקולים נוספים בעניין זה, לפי הקריטריונים שנקבעו בהלכת שוורץ , אכן מעידה שהמבקש הינו אדם ללא עבר פלילי אשר הגיע לכל הדיונים ואין חשש כי ימלט מאימת הדין. מנגד, בשל חומרת העבירות המיוחסות למבקש, תקופת עונש המאסר שנגזרה עליו והאלימות אשר נקט כנגד אנשי החוק, קיים אינטרס ציבורי לאכוף את עונשו של המבקש באופן מידי.
לאור האמור, הבקשה נדחית.
כאמור בהחלטתי מיום 25.2.07, המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 4.3.07 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
ניתנה
היום, ח' באדר התשס"ז (26.2.2007).
ש
ו פ ט ת