ע"פ 1175/09 חמוד וולא נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי ביום 3.9.08, על רקע סכסוך קודם, נתגלע ויכוח בין המערער לבן-דודו, סאמר מנסור (להלן: המתלונן). במהלך הויכוח שלף המערער סכין ודקר את המתלונן דקירה אחת בבית החזה. כתוצאה מכך הובהל המתלונן לבית חולים, שם אושפז במחלקה הכירורגית.

בעקבות הודאת המערער בעובדות שיוחסו לו, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, וגזר לו 30 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי המערער הנו אדם צעיר, ללא עבר פלילי וסובל מסכרת כרונית מאז שנת 2003, ולעיתים גם מאיבוד הכרה. עקב מחלתו הוכר המערער כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען, כי המערער סיים את לימודים התיכוניים בהצלחה, הוא בן למשפחה נורמטיבית, ונוכח כל אלה המליץ שירות המבחן שלא למצות עמו את הדין. לבסוף, נטען כי העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת.

המערער חטא בעבירה שחומרתה רבה, ושבנקל היתה עלולה להסתיים בתוצאה קשה פי כמה. התרענו בעבר וחזרנו והתרענו מפני האלימות הגוברת בחברה הישראלית, שבמהלכה נעשה לעתים קרובות, קרובות מדי, שימוש בנשק קר. תופעה זו גבתה מחיר יקר בחיי אדם, וחרף זאת מתהלכים בקרבנו מי שככל הנראה מתקשים להפנים את הפסול שבהתנהגות זו, ועל כן לא נותר אלא להבהיר בדרך הענישה, שכל מי שחוטא בעבירות אלו, דינו מאסר ממש.

מנקודת השקפה זו לא גילינו בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי חומרה יתרה, ואם חרף זאת החלטנו ללכת לקראת המערער, נובע הדבר ממצב בריאותו הלקוי. חרף גילו הצעיר, הוא סובל ממחלת הסכרת, מטופל במשאבת אינסולין המחוברת לגופו מאז שנת 2004, וסובל מאירועים חוזרים של היפוגליקמיה, הגורמת לאבדן הכרה. כליאה ממושכת בנסיבות אלו היא קשה במיוחד, ועל כן החלטנו להקל בעונשו של המערער ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא על 20 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.