ע"פ 11756/04אנדרי גרסמיוק נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בו הוטלו על המערער חמישים חודשי מאסר בפועל בניכוי חודשי מעצרו ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי לאחר שהורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים, והדחה בחקירה. כן הופעלו במצטבר שמונה חודשי מאסר מותנה שהיו תלויים ועומדים נגד המערער, ונגזר עליו לשלם למתלונן פיצוי בסך 3000 ₪.

1.העבירות בהן הורשע המערער בוצעו, כך קבע בית המשפט המחוזי, על רקע מערכת יחסים שקיים עם רעייתו של המתלונן. על פי הכרעת הדין פיתה המערער את המתלונן להגיע לאתר בנייה מבודד בתואנות שונות, שם הוציא מוט ברזל אותו הכין מבעוד מועד וחבט במתלונן שלוש חבטות בראשו ובגופו. בהמשך ליפף המערער חבל סביב צווארו של המתלונן והחל לחונקו, אולם בסופו של דבר הצליח המתלונן להיחלץ מן החניקה. כתוצאה מן המעשים שתוארו נגרמו למתלונן חבלות בפניו, בצווארו, בחזהו ובידו. עוד קבע בית המשפט כי במשך כחודש לאחר האירוע התקשר המערער אל המתלונן במספר הזדמנויות ואיים עליו לבל יפנה למשטרה שאם לא כן יפגע בילדיו.

בגזר הדין ציין בית המשפט את החומרה שבמעשיו האלימים של המערער, כמו גם את עברו הפלילי בעבירות אלימות כלפי בני משפחתו ואת הצורך לשדר מסר מרתיע כלפי עבריינים פוטנציאליים מסוגו. בשל כך נגזרו על המערער, כאמור, חמישים חודשי מאסר בפועל בניכוי חודשי מעצרו ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי וכן הופעלו במצטבר שמונה חודשי מאסר מותנה שהיו תלויים ועומדים נגד המערער. עוד הטיל בית המשפט המחוזי על המערער לשלם למתלונן פיצוי בסך 3000 ₪.

2.בערעור שהגיש מלין המערער על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, וטוען כי בית המשפט שגה בכך שהעדיף את גרסת המתלונן על פני גרסתו שלו. לטענת המערער המתלונן הוא שניסה לתקוף אותו, וזאת משום שסבר כי המערער אנס את רעייתו, אולם משלא הצליח במזימתו הגיש נגדו תלונה כוזבת. לחלופין טוען המערער נגד חומרת עונשו.

3.גזר הדין ניתן ביום 15.12.2004 ובית המשפט המחוזי דחה את ביצועו עד ליום 2.1.2005 על מנת לאפשר למערער לערוך הכנות לקראת מאסרו. מכאן הבקשה שבפניי, בה עותר המערער לעכב את ביצוע עונשו עד להכרעה בערעור. המערער מציין כי במהלך המשפט שוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא ובערבויות כספיות, והצדיק את האמון שניתן בו בכך שקיים את תנאי השחרור והתייצב לכל הדיונים. המערער מוסיף וטוען כי סיכויי ערעורו טובים, ואין מקום לחשש כי יימלט מאימת הדין.

4.דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי אין לעכב את ביצוע גזר הדין אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, והמקרה שבפניי אינו מגלה נסיבות כאלה. אדרבה, ערעורו של המערער מוסב על ממצאי עובדה ומהימנות, ובעניינים כגון דא אין בית משפט שלערעור נוטה להתערב. על כן לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור, למצער ככל שהוא נוגע להרשעה, גבוהים הם. אשר לערעור על גזר הדין, נראה כי החשש שהמערער יירצה חלק ניכר מעונשו טרם מתן פסק דין בערעור הינו חשש רחוק בהתחשב בתקופת המאסר שנגזרה על המערער וכן בהתחשב במידת ההתערבות המדודה של ערכאת הערעור בעניינים של חומרת העונש. יתר נסיבות המקרה-חומרת העבירות, עברו הפלילי של המערער והמאסר המותנה שהופעל - מטות אף הן את הכף לעבר דחיית הבקשה.

הבקשה נדחית.