ע"פ 11826/05 משה בן דוד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע, בהיעדרו, בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב ( כבוד השופטת א' שדמי ) בעבירות של אי ציות לאות עצור של שוטר ונהיגה ללא רישיון רכב וביטוח בני תוקף, לאחר שלא התייצב לדיון. נגזרו עליו עונשים של פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים; פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך שנתיים; וקנס בסך 1,500 ש"ח.

לאחר מתן גזר הדין, ביקש המערער מבית משפט השלום לענייני תעבורה לבטל את פסק הדין. הוא כפר בביצוע העבירות בהן הורשע, וטען כי כלל לא נהג בקטנוע המצוין בכתב האישום במועד הרלבנטי. המערער אף טען כי הרשעתו הובילה להפעלת עונש של פסילה על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו בתיק אחר, ולאור כך, הוא ביקש להקל בעונשו. בית משפט השלום לתעבורה דחה את בקשתו של המערער בקובעו כי המערער הוזמן לדיון כדין וכי העונש שנגזר עליו הלם את נסיבות האירוע. על החלטה זו ערער המערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ( השופטת י' אמסטרדם ). בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, ביקש המערער לעכב את ביצוע העונש שנגזר עליו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המערער לעכב את ביצוע הפסילה, בקובעו כי "על המבקש ליתן סיבה מדוע לא התייצב [לדיון בפני בית משפט השלום], ואם לא עשה כן מחמת רשלנות – אין לו אלא להלין על עצמו".

על החלטה זו מלין המערער בפניי. הוא כופר בכתב האישום נגדו וטוען כי "כלל לא ברור באם קיבל לידיו את כתב האישום". עוד הוא טוען כי חלף זמן רב בין מועד העבירה שיוחסה לו לבין מועד הדיון בבית משפט השלום – עניין שגרם לו לשכוח את תאריך הדיון. המערער מוסיף כי בית משפט השלום החמיר בעונשו, וכי אם הוא היה מתייצב לדיון ומודה בעובדות כתב האישום לא היה נגזר עליו עונש של פסילה כלל ועיקר. המערער מוסיף כי גזר הדין נגדו אינו מנומק ואינו מסביר את הסיבות לענישה שהושתה על המערער. מסיבות אלה מבקש המערער לעכב את ביצוע העונש שנגזר עליו.

דין הערעור להידחות. המערער לא התייצב לדיון שנקבע לו ולא הציע לכך הסבר שיניח את הדעת. בנסיבות אלה, לבית משפט השלום עמדה הסמכות המלאה לפסוק נגד המערער בהיעדרו ולגזור את דינו כפי שגזר. המערער לא הביא ראיות המוכיחות את טענותיו לפיהן עונש הפסילה על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו השפיע על שיקוליו של בית משפט השלום. בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי די בגיליון הרשעות התעבורה העמוס לעייפה של המערער – שהורשע בכחמישים עבירות קודמות – כדי להצדיק את החלטתו של בית משפט השלום. אין להקל ראש גם בחומרתן של העבירות הנוכחיות של המערער, ועל כן איני מוצא מקום לעכב את ביצוע עונשו.