ע"פ 1183/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד חודש נובמבר 1989, הכיר בבית הספר בו למד את המתלוננת, בת-גילו. בין השניים החל קשר של חברות שהסתיים לאחר כחודש. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי בחודש דצמבר 2006 החל המערער לסחוט את המתלוננת. הוא טען בפניה כי יש בידו תצלומים של שניהם מתנשקים, והקלטות של שיחות טלפון שניהלו, ואיים להפיץ את אלה ברבים. תחילה הוא דרש ממנה להתנצל בפני מכרה שלו וכך עשתה, אולם בכך לא אמר המערער די, ובמספר הזדמנויות הוא דרש מהמתלוננת להגיע לחנות של קרוב משפחתו, שם ביצע בה עבירות מין (מצץ את חזה והחדיר את איבר מינו לפיה).

המערער הודה בעובדות האמורות, ועל כן נקבע כי הוכח שביצע עבירות של מעשי סדום וסחיטה באיומים, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א) וכן סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שהוגשו תסקירים של שרות המבחן ונשמעו טיעוני הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו, ובהמשך דן אותו ל-15 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 2000 ש"ח, ונקבע כי הוא יהיה נתון בפקוח שרות המבחן במשך שנה מיום שחרורו. כמו כן, חויב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

המערער, אשר סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, משיג בפנינו כנגד העונש. נטען, כי גזר הדין חורג מרמת הענישה הנוהגת; לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות: הוא הודה, הפנים את הפסול שבמעשיו והביע חרטה; כליאתו עלולה לגרור תגובה חברתית קשה כלפי הקורבן; לא ניתן משקל, הולם להמלצות שרות המבחן; לא ניתן משקל הולם למה שהוגדר כ"אחריות חברתית וממסדית למעידתו", היינו, שהוא למד בבית ספר דל אמצעים שלא היה בו חינוך או יעוץ מיני, והקפיד על גישה שמרנית של הפרדה בין שני המינים; לבסוף, נטען כי בין הצדדים נעשה הסכם סולחה.

אין בידינו לקבל את הערעור, ומדעתנו לא שינינו גם לאחר שהאזנו לטיעוני הצדדים ושרות המבחן. במשך מספר חודשים הפך המערער את המתלוננת קורבן לסחיטה מכוערת, תוך ניצול חששה כי יחסיה עמו יתגלו ברבים, ולכך עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על מעמדה ועתידה בחברה השמרנית בה היא חיה. המערער ניצל את חולשת המתלוננת עד תום, ופעם אחר פעם נהג חרות בגופה כדי לספק את יצרו, אף שידע היטב כי מעשיו אינם לרוחה, והיא נאלצת להשלים עמם עקב אותם איומים שהשמיע באוזניה. זו התנהגות עבריינית מובהקת של מי שאולי היה צעיר בגילו, אולם בוגר דיו כדי להבין שהוא חוטא בפלילים. לא נעלמו מעינינו אותם נימוקים לקולא שנטענו בערכאה הראשונה, ואותם שב והעלה בפנינו בא-כוח המערער, אולם לכל אלה נתן בית המשפט המחוזי את דעתו, ועל כן הסתפק בעונש מתון ביותר בו ניתן משקל הולם לכל השיקולים הדרושים לעניין. לא ראינו מקום להקל עם המערער עוד, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

הגורמים המקצועיים בשב"ס (מב"ן) מתבקשים לבחון את מצבו הנפשי של המערער טרם כליאתו, וככל שיימצא זקוק לכך, להעניק לו את הטיפול הרפואי המתאים.