ע"פ 1188/97 מדינת ישראל נ. חיחינאשווילי ממוקה

השופט י. קדמי

1.זהו ערעורה של המדינה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 151/96), לפיו הורשע המשיב בעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה ואיומים - בכך שדקר את בן זוגה של חברתו לשעבר עשר דקירות בסכין (אישום ראשון), ותקף אותו בלוח עץ כשהוא מאיים עליו לבל ימשיך להתראות עם אותה חברה לשעבר (אישום שני) - ונידון לשנתיים מאסר לריצוי בפועל ולשלוש שנים מאסר על תנאי.

הערעור מכוון כנגד קולת העונש.

2.טענתה המרכזית של המדינה היא: כי אין בעונש שנגזר על המשיב כדי ליתן ביטוי לחומרה היתירה, שיש ליחס לשימוש בסכין - 10 דקירות - כאמצעי במאבק על ליבה של חברה לשעבר; וכי אין בכוחו של עונש זה, כדי לתרום תרומה של ממש למאבק בתת-תרבות הסכין המעמיקה את אחיזתה בחברתנו.

3.בית המשפט המחוזי נתן דעתו בגזר דינו לחומרת המעשים שבגינם הורשע המשיב ולחובתו לעשות לצמצום השימוש באלימות במהלכם של סכסוכים אישיים. ברם, מאידך גיסא, ייחס בית המשפט המחוזי משקל נכבד לכך: כי זוהי הרשעתו הראשונה של המשיב בעבירות של אלימות; וכי המשיב הביע חרטה כנה ויש לקדם את סיכויי שיקומו על ידי הטלת עונש מתון.

4.מקובלת עלינו עמדת המדינה, לפיה: עונש של שתי שנות מאסר בשל שימוש בסכין - 10 דקירות - כאמצעי לכפיית דרישתו של המשיב מן המתלונן לבל יתרועע עם חברתו לשעבר, הינו עונש קל; ואין בהבעת חרטה וברצון למנוע התדרדרות בשל שהייה ממושכת בכלא, כדי להצדיק הקלה מרחיקת לכת.

גם אנו בדעה, כי בנסיבות העניין, מן הדין היה לגזור על המשיב עונש חמור מזה שנגזר עליו; ואם אנו נמנעים מהחמרה משמעותית בעונשו, הרי זה רק משום שאין אנו נוהגים למצות את הדין כאשר אנו מקבלים ערעור כנגד קולת העונש.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומגדילים את עונש המאסר שעל המשיב לרצות בפועל לשלוש שנים מאסר. עונש המאסר על תנאי שנגזר על המשיב ישאר בעינו.