ע"פ 1190/07 ולדימיר מטיושקין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

ולדימיר מטיושקין (להלן: המערער), אלכסנדר קורנפלד, דימטרי בקטשב (להלן: אלכסנדר ודמיטרי), וכן בוריס רטנר (להלן: המנוח), הם חסרי דיור שבחודש מרץ 2006 גרו במאהל בפרדס בראשון לציון. בתאריך 24.3.06, ולאחר שלגמו משקאות אלכוהוליים, נתגלע ויכוח בין אלכסנדר למנוח, שגלש עד מהרה לפסים אלימים. אלכסנדר הלם עם אגרופיו בפניו של המנוח, בעט בו, ועם כסא הכה אותו בגבו. בתאריך 26.3.06 שב ופרץ ויכוח בין המנוח לשלושת האחרים, והפעם על רקע חוב של 100 ש"ח שהוא חב לאלכסנדר. דמיטרי החל לקלל את המנוח, ובהמשך ניגש אליו המערער תוך שהוא מקלל אותו, והלם בו עם ידיו בראשו מספר רב של מהלומות, וכן הכה אותו בבטנו ובחזהו. בהמשך, הצטרפו לתקיפה גם אלכסנדר ודמיטרי. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי הודה המערער כי כתוצאה ממעשיו נגרמו למנוח שברים בצלעות ובעצם החזה, וכן דימום מסיבי כתוצאה מקריעת אב העורקים. כתוצאה מתקיפתו של המנוח בידי המערער, הוא מצא את מותו. בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי יוחסה למערער עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, בעוד שלשני הנאשמים האחרים יוחסה עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק. בעקבות הרשעתם, נדון המערער ל-12 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. אלכסנדר ודמיטרי נדונו ל-42 ו-24 חודשי מאסר (בהתאמה), וכן 12 חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבות חייהם הקשות של כל המעורבים בפרשה, אנשים חסרי דיור ותעסוקה, מכורים לטיפה המרה, ומנותקים מהחברה הישראלית. כן נטען, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער הן בהשוואה לרמת הענישה הנוהגת, ובמיוחד בהשוואה לעונשים שהושתו על שותפיו לתקיפת המנוח.

אין בידינו לקבל את הערעור. המערער חטא באלימות קשה ושלוחת רסן, שבסופה גרמה למותו של אדם. לאותה אלימות קדם סכסוך של מה בכך, אותו רגילים הבריות ליישב בדרך של דו-שיח או על ידי נקיטתם של הליכים משפטיים. לא כך סבר המערער כי יש לנהוג, ובמקום זאת הוא התנפל על קורבנו והכה אותו בשצף קצף, עד שקיפד את פתיל חייו. אנו מוכנים להניח כי נסיבות חייו של המערער כמו גם נסיבות חייהם של חבריו, אינן קלות כלל ועיקר. אולם אין באלו כדי להוות עילה לאירוע כה חמור בו נטל המערער חלק מרכזי. זו התנהגות שאסור לעבור עליה לסדר היום, גם אם מדובר במי שהוגדר על ידי בא-כוחו כחי בשולי-שוליה של החברה. קדושת החיים היא ערך עליון, ועל ערך זה יש לשמור בקפידה. דעתנו היא אפוא כי חומרת כישלונו של המערער הצדיקה את כליאתו הממושכת, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח העונשים שהושתו על המעורבים האחרים בפרשה. התוצאה היא אפוא כי הערעור נדחה. בשולי פסק הדין נוסיף, כי נוכח רצון שהביע המערער, נראה כי טוב יעשו שלטונות הכלא אם יבדקו אפשרות לשלבו בתהליך גמילה מאלכוהול.