ע"פ 1195/11 מדינת ישראל נ. הישאם אבו סרארי

השופט א' א' לוי:

המשיב הודה בעובדותיו של כתב אישום שהוגש נגדו, ולפיו הוא נמצא מחזיק בביתו סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של כ- 160 גרם , כשהוא מחולק למנות. המשיב הוסיף והודה כי הסם לא שימש אותו לצריכה עצמית, להיפך, הוא נהג לספק אותו לאחרים תמורת כסף שהובטח לו. הודאת המשיב בעובדות המפלילות שיוחסו לו היתה בגדרו של הסדר טיעון, מכוחו היתה רשאית המדינה לעתור למאסר של 24 חודשים, ובלבד ששרות המבחן ימצא כי המשיב נוטל אחריות למעשיו, מפנים את הבעייתיות שבהתנהגותו, ולוקח חלק בהליך טיפולי-שיקומי.

ביום שנקבע לטיעוני הצדדים לעונש לא התייצב פרקליט מטעם המדינה, ועל כן לא נשמעה עמדתה. במצב זה בחר בית המשפט לאמץ את עמדת שרות המבחן, לפיה הסתבכותו של המשיב היא תולדה של הנסיבות ולא כתוצאה מאימוץ של נורמות עברייניות. בעקבות כך נדון המשיב ל-6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שרות, שנתיים וחצי מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח ופיקוח של שרות המבחן במשך שנה.

בערעור שבפנינו מבקשת המדינה כי נחמיר בעונשו של המשיב, הואיל ולהשקפתה אין הוא הולם את חומרת העבירות שביצע, ונעדר ממנו מסר מרתיע. עוד נטען, כי העונש סוטה מרמת הענישה הנוהגת, ובית המשפט קמא שהיה ער לכך אף ציין כי "בדרך כלל העונש בהקשר לעבירה כזו מסתכם בשנות מאסר בפועל" (ראו גזר הדין, בעמ' 7).

דינו של הערעור להתקבל. אף שלא התייצב פרקליט מטעם המדינה כדי לטעון לעונש, היה בפני בית המשפט נוסחו של ההסדר אותו גיבשו הצדדים, ובגדרו עתרה המדינה למאסר בן 24 חודשים, ככל שתסקיר המבחן יהיה חיובי. הסכם זה, לו היו שותפים המשיב ובא-כוחו, משמעותו היא שגם לפי השקפת ההגנה עתירת המערערת למאסר, ואפילו ברף העליון שלה, נמצאת במתחם הסבירות. כך או כך, מדובר במשיב שנמצא מחזיק בכמות גדולה של הרואין, והרי הפסיקה הדגישה וחזרה והדגישה כי יש לנהוג במפיציו של נגע הסם ביד קשה.

בנסיבות אלו אין גזר-דינו של בית המשפט המחוזי יכול לעמוד, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא המשיב בפועל על 18 חודשים, מתוכם ינוכו ימי מעצרו (2.6.2010 עד 19.8.2010), וכן 11 הימים בהם ביצע עבודות שירות. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום י"ח בסיון התשע"א (20.6.2011), עד לשעה 10:00.