פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
1216/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
דו טיבט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.12.2007 בתפ"ח 1002/06 שניתן על ידי כב'
השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר-שרון
בשם המבקש:
עו"ד זאב
גורדון
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי
כץ-לולב
החלטה
1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של גזר הדין שהושת על המבקש, אשר הורשע בעבירות של סרסרות למעשי זנות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט, איומים, סחיטה באיומים, הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטרים בעת מילוי תפקידם. המערער נדון לשש שנות מאסר לריצוי בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, קנס בסך 50,000 ש"ח וכן פיצוי כספי לכל אחת משתי המתלוננת בסך 25,000 ש"ח. הבקשה שלפני מכוונת רק כנגד רכיבי הקנס והפיצוי.
ב"כ המבקש טוען בבקשתו כי למבקש אין כל יכולת כלכלית לשלם את תשלום הקנס והפיצוי שהוטלו עליו, זאת, נוכח הליך גירושין המתנהל בין המבקש ואשתו במסגרתו, טוען המבקש, מכרה האישה את דירתם המשותפת וברחה מן הארץ תוך הותרת המבקש חסר כל.
2.
בפתח הדיון שנערך בפני בתאריך 1.5.2008 הודיע ב"כ המבקש כי נודע לו על טעות מצידו, בכך שלא צורפו המתלוננות כנגד המבקש כצד להליך, כנדרש על פי ההלכה הפסוקה. אשר על כן, ניתן למבקש פרק זמן נוסף לצורך צירוף המתלוננות. לאחר אורכה נוספת מסר ב"כ המבקש כי נמסר לו מפרקליטות המחוז כי המתלוננות אינן שוהות עוד בארץ ואין להן כתובת להמצאה בארץ.
לאחר הדברים הללו, התקיים דיון נוסף בבקשה, שהתמקד בבקשה לעיכוב ביצוע רכיב הקנס. במהלך דיון זה שב וטען ב"כ המבקש כי המבקש מחוסר יכולת כלכלית נוכח הסכסוך האזרחי הקיים בינו לבין אשתו. בתום הדיון התבקש ב"כ המבקש להמציא לבית המשפט ולמשיבה מסמכים שונים לגבי מצב ההליכים האזרחיים בין המבקש לאשתו, עיקולים שהוטלו וכספים שעומדים לזכות המבקש במסגרת ההליכים האזרחיים וכן תצהיר לגבי מצבו הפיננסי. בתאריך 1.7.2008, לאחר אי אלו דחיות בהגשת המסמכים האמורים, הודיע ב"כ המבקש כי על אף מאמציו להשיג את המסמכים הנדרשים, הדבר לא צלח, ולאחר התייעצות, החליט המבקש לבטל את בקשת עיכוב הביצוע ככל שהיא נוגעת לרכיב הקנס. עם זאת ביקש ב"כ המבקש כי תינתן למבקש ארכה לתשלום הקנס.
ב"כ המדינה הודיעה בתגובה להודעה זו מטעם המבקש כי יש לדחות גם את הבקשה בכל הנוגע לרכיב הפיצוי למתלוננות, שכן חוסר יכולת כלכלית אינה מהווה טעם טוב לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, ורכיב הפיצוי בענייננו כמוהו כ פסק דין כספי לכל דבר ועניין.
3.
לאור הודעתו של ב"כ המבקש, נמחקת בזאת הבקשה לעיכוב ביצוע ככל שהיא נוגעת לרכיב הקנס. לבקשת המבקש, ניתנת בזאת ארכה להסדרת תשלום הקנס עד לתאריך 31.7.2008.
עתה נותרה איפוא לדיון והכרעה סוגיית עיכוב ביצוע הפיצוי למתלוננות.
4.
לאחר עיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים בעניין, נחה דעתי כי דין הבקשה בהקשר זה להידחות. לכאורה היה די באי צירוף המתלוננות כצד להליך כדי להביא לדחיית הבקשה בהקשר זה (ראו: ע"פ 6863/07 בנאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.9.2007); ע"פ 5636/98 נחום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.1999)). במקרה שלפנינו ב"כ המבקש הכיר בטעותו באי צירוף המתלוננות וביקש לתקנה, אך ללא הצלחה נוכח היעדרותן של המתלוננות מן הארץ.
לגופו של עניין, אין כל עילה לעכב את ביצוע תשלום הפיצוי למתלוננות. בפסיקה נקבע כי רכיב הפיצוי בגזר דין פלילי הינו בעל מאפיינים אזרחיים (ראו: רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו (3) 418 (2002)). על כן, השיקולים הרלוונטים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי רגיל– סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג (1) 334 (1989)) – חלים גם כאן.
בענייננו, טענתו היחידה של המבקש היא מצוקתו הכלכלית. ואולם, כשנתבקש המבקש להמציא מסמכים לעניין זה – לא עשה כן (כאמור בסעיף 2 שלעיל). זאת ועוד, ככלל מצבו הכלכלי של המבקש איננו מהווה, כשלעצמו, טעם טוב לעיכוב ביצוע (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (1997)). שיקול שניתן להביאו בחשבון במכלול זה דורש כי המבקש יוכל להראות כי יתקשה לגבות בחזרה את הכסף במידה ויזכה בערעור (ראו: בש"א 219/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה (לא פורסם, 26.10.1988)).
בשים לב לשיקולים האמורים – לא שוכנעתי כי המקרה דנן הוא המקרה שבו הולם, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה, לעכב ביצוע תשלום פיצוי למתלוננות.
5.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בסעיף 3 שלעיל בדבר הארכה שניתנת למבקש לצורך הסדרת הקנס עד לתאריך 31.7.2008.
ניתנה
היום, י"ז בתמוז התשס"ח (20.7.2008).
ש ו פ ט